ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

פסק דין: המדינה מעכבת זמן לא סביר הכרעה בבקשות המקלט של דארפורים

תאריך: 11.3.18 מקור: הארץ, לי ירון

בית הדין לעררים בירושלים מתח ביקורת על טיפולן של הרשויות בבקשות מקלט של יוצאי חבל דארפור, וקבע כי אין זה סביר לדון בהן במשך יותר משנה, וכי התמשכות ההליכים פוגעת באופן בלתי מידתי במבקשי המקלט. הדיין מרט דורפמן קיבל עררים שהגישו חמישה מבקשי מקלט מדארפור והורה למדינה להעניק להם מעמד תושבים ארעיים.

העוררים הם אזרחי סודאן בשנות ה–30 לחייהם, שהגיעו לישראל דרך מצרים בין השנים 2008 ו–2012. כולם קבלו אשרות שהייה שיש לחדש פעם בכמה חודשים, ובקשות המקלט שלהם לא נענו במשך שנים רבות, כך שהם נותרו חסרי ודאות ביחס למעמדם וללא זכויות סוציאליות. כ–2,300 יוצאי דארפור הגישו בקשות מקלט בישראל. רק אחת מהן התקבלה עד כה — זו של מוטסים עלי, ממנהיגי קהילת מבקשי המקלט. חמש בקשות נדחו והיתר לא הוכרעו.

בפסק הדין כתב דורפמן: "התנהלות המשיב (רשות האוכלוסין וההגירה), שנמנע מלהכריע בבקשות המקלט של העוררים במשך תקופה בלתי סבירה, היא התנהלות אשר חורגת מאמות מידה של התנהלות מנהלית תקינה ואף פוגעת באופן בלתי מידתי בעוררים אשר ממתינים לתשובה בבקשות המקלט". המעמד שהורה בית הדין להעניק למבקשי המקלט זהה לזה הניתן לפליטים, ומקנה להם תעודת זהות זמנית, זכויות סוציאליות מלאות, רישיון עבודה ותעודת מעבר שתאפשר להם לצאת מישראל ולחזור אליה.

ברשות האוכלוסין וההגירה נימקו את ההימנעות מהכרעה בבקשות המקלט בהמתנה להחלטתו של שר הפנים, אריה דרעי, וטענו שעל בית הדין להימנע מהתערבות בנושא. בתשובת המדינה נאמר: "אל לבית הדין לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של שר הפנים, היושב על המדוכה, בפרט בעת הזו, בשיתוף הדרגים הבכירים ביותר בצמרת המדינית, לצורך מתן פתרון רוחבי אשר יהיה בו כדי להשליך על אוכלוסיית מבקשי המקלט בכלל ועל העוררים בפרט". בדיון בעררים לפני כמה שבועות אמרה נציגת המדינה ששרי הפנים השונים לא הכריעו עד כה בסוגיה "מסיבותיהם". לצד זאת, תלתה הרשות את העיכוב במענה לבקשות המקלט בעומס המוטל על אנשיה.

דורפמן דחה את טענות המדינה, וקבע: "אי־מתן מענה בבקשות המקלט לא נובע מעומס חריג אצל המשיב, אלא בשל מדיניות מוצהרת שלא להכריע בבקשות המקלט של אזרחי סודאן יוצאי דארפור". הדיין הוסיף: "אני ער להסברו של המשיב, שלפיו אי־הכרעה בבקשות מקלט פרטניות של יוצאי חבל דארפור נובעת מרצון של המדינה למצוא פתרון רוחבי אשר יהיה בו כדי להשליך על אוכלוסיית כל מבקשי המקלט מחבל דארפור. אך הסבר זה אינו מקובל על בית הדין, שכן סבורני שאין לקשור בין מציאת פתרון רוחבי לבין הימנעות ממושכת ומכוונת מלהכריע בבקשת מקלט של מגיש הבקשה הספציפי".

בפסק הדין צוין שהמדינה לא אפשרה ליוצאי סודאן להגיש בקשות מקלט אישיות בתקופה שבה נכנסו העותרים לישראל, אלא רק בסוף 2012. "משאפשר המשיב להגיש בקשות מקלט פרטניות, לקח הוא על עצמו מחויבות לבחון בקשות מקלט תוך פרק זמן סביר", קבע דורפמן. "אמנם, נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני אינו קובע מהו פרק הזמן המרבי לבחינת בקשות המקלט. אולם סבורני כי תקופה של 12 חודשים מיום הגשת בקשת המקלט הנה תקופה סבירה לצורך קבלת הכרעה בבקשה. כל חמשת העוררים ממתינים להכרעה בבקשות המקלט שהגישו כבר מעל 12 חודשים".

את העותרים ייצגו מטעם ארגון הסיוע היא"ס ישראל עורכי הדין אסף וייצן ונמרוד אביגאל. וייצן, שייצג גם את מוטסים עלי, בירך על פסק הדין: "אנחנו שמחים על התושבות הישראלית שניתנה בפסק הדין. העובדה שאנשים שמבקשים מקלט ממתינים עשר שנים ויותר להחלטה בעניינם, בזמן שהם נקראים 'מסתננים' ונאלצים להתמודד עם מתקני הכליאה, מדיניות המיסוי הנפשעת, התייצבויות תכופות במשרד הפנים והיעדר שירותי רפואה, היא הוכחה נוספת לכך שמערכת המקלט הישראלית מתקיימת מחוץ לחוק והרחק מהמקובל בעולם. מבוצעים כאן פשעים ויבוא היום בו האחראים לכך יתנו את הדין".

אחד העותרים הוא טיידין הרון גומא אבאקר, שממתין להכרעה בבקשתו זה עשר שנים. טיידין, המכונה טאג', נולד ב–1980 בכפר היג'ר בדארפור. ב–2007 נמלט, מחשש לחייו, מסודאן למצרים, שבה שהה במשך כשנה ונרשם בנציבות האו"ם לפליטים. בפברואר 2008 נכנס טאג' לישראל, והגיש בקשת מקלט לנציגות של נציבות הפליטים בישראל, שהיתה אחראית אז על בחינת בקשות מקלט. ב–2011 החל טאג' ללמוד במרכז הבינתחומי הרצליה לתואר ראשון בממשל, עם התמחות בפתרון סכסוכים ולוחמה בטרור. כעבור שלוש שנים סיים את לימודיו בהצלחה, ובהמשך למד לתואר שני במדעי המדינה ותקשורת. זאת, לאחר שהתקבל ללימודי תואר שני בלונדון, אך לא יכול היה לעזוב את ישראל משום שמעמדו לא אפשר לו לחזור אליה. בשנה שעברה הקים טאג' את עמותת הסטודנטים האפריקאים בישראל, הפועלת לסייע לסטודנטים ממדינות אפריקה.

בערר שהגיש עו"ד וייצן בשם אבאקר הוא מציין: "טאג' הוא אדם שכנגד כל הסיכויים, במדינה זרה שאליה הגיע כפליט, הצליח להשתלב בלימודים האקדמיים בשפה הזרה לו, ולסיים לימודים הן לתואר ראשון והן לתואר שני בפרק זמן קצר. הוא אף רצה לצאת ללימודים אקדמיים בחו"ל, אולם הדבר לא נתאפשר לו בשל הימנעות המשיב מהכרה בו כפליט, המשליכה על חופש התנועה שלו. כל עוד המשיב גורר רגליו במכוון ואינו עומד בחובתו לבדוק את בקשת המקלט של טאג', הוא מושתק מלטעון כי טאג' אינו פליט וכי לא מגיעות לו הזכויות המגיעות לפליטים. במצב זה, הוא זכאי כי לכל הפחות יראו בו, עד לקבלת ההחלטה בעניינו, מי שהוא בחזקת פליט, ולקבל רישיון לישיבת ארעי".

כשהתבשר על קבלת המעמד בישראל התקשה טאג' להאמין. "אני לא יודע להגיד אם אני יותר שמח או מופתע", אמר. "לא חשבתי שישראל תתן לי מעמד, חשבתי שאמשיך ללכת כל חודשיים לחדש את הוויזה. אני נזהר מלשמוח מהר מדי אחרי שאני מחכה שנים, אחגוג באמת רק כשאקבל את האשרה החדשה ביד". הוא הוסיף: "החיים שלי ישתנו מרגע שאקבל מעמד. לא ראיתי את המשפחה שלי כבר 14 שנה, כשאקבל מעמד אוכל סוף סוף לפגוש אותם. לא בסודאן, אבל אולי באתיופיה או במדינה אחרת. אנשים פה לא מבינים כמה זה קשה, שאתה יודע שהמשפחה שלך במקום מסוכן ואתה רחוק. הידיעה שיהיה לי פה עכשיו ביטוח בריאות, שאני לא בסכנה של גירוש — זה משנה את כל החיים".

עותר נוסף הוא אומד שקור, בן 30, שגם הוא גר בהרצליה ולומד במרכז הבינתחומי לתואר בכלכלה ומנהל עסקים. הוא הגיע לישראל ב–2010, אחרי ש–27 מבני משפחתו, בהם אמו, נרצחו בסודאן. הוא נשלח למתקן חולות למשך שנה וחצי, תקופה שבה נרצח גם אחיו. "לא באתי לישראל כי רציתי, אין מקום שבו אדם מרגיש נוח כמו המקום שבו נמצאים זיכרונות ילדותו, באתי בשביל לקבל מקלט והגנה", אמר. "שמו אותי בכלא למרות שלא ביצעתי שום פשע, אבל לפחות הייתי מוגן. לשקוע בעצב לא יעזור לי. עכשיו אני לומד בשביל לשקם ולבנות את החיים שלי מחדש, כך שאוכל לחזור הביתה כשיהיה שלום ולעזור לאנשים".

גם שקור תולה תקוות רבות במעמד שיינתן לו: "בשנה האחרונה לא יכולתי לעבוד ולממן את עצמי, כי יש לי רק שני ימי חופש מהלימודים, ובגלל חוק הפיקדון לקחו לי סכום כזה שלא היה לי שווה לעבוד. אנשים טובים עוזרים לי לממן את המחיה שלי. החיים בלי מעמד הם חיים בלחץ ובפחד, אני מקווה שעכשיו יהיה לי יותר שקט וביטחון".

ב–2007 החליטה ממשלת אולמרט להעניק מעמד פליט ל–600 יוצאי חבל דארפור הראשונים שנכנסו לישראל. בשנה שעברה, בעקבות עתירה לבג"ץ ובלחץ היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, החליטו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הפנים דרעי להעניק מעמד תושב ארעי ל–500 יוצאי דארפור, שבקשות המקלט שלהם לא נענו במשך זמן רב.

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.5889170