ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

פליטים לא מגרשים, אז הם שווים הרבה כסף

תאריך: 3.6.10 מקור: כלכליסט

עת לילה. חושך מוחלט. רק הירח והכוכבים מאירים מעל. קבוצה של צעירים אפריקאים מובלת בידי מתווך בדואי לנקודת מפגש במדבר. כל אחד מהם שילם לו בין כמה מאות לכמה אלפי דולרים בתקווה לחצות את הגבול לעתיד טוב יותר - בדרך כלל כסף שהצליחו לחסוך קרוביו שכבר עובדים בחוץ לארץ. בנקודת המפגש במדבר מתקבצים עוד מבקשי מקלט, שממתינים שם כשבוע־שבועיים עד שהמתווכים מחליטים שהגיע הרגע הנכון, שהלילה חשוך דיו. בלילה "הנכון" מקבלים הפליטים הוראה: "לכו לכיוון האורות הגדולים" - והם נשלחים להמשך הדרך לבדם. עכשיו הכל תלוי בהם.

האורות הגדולים הם הפרוז'קטורים של כלא קציעות, שנראים למרחוק בחושך המדברי. הצעירים הולכים בשקט לכיוונם, מנסים שלא לעורר את השומרים המצרים, שממהרים לירות לעבר כל תנועה חשודה. כשהם מגיעים לגבול, הפרוץ לרוב, הם מצליחים לעבור אותו בתוך דקות. ברוכים הבאים: עוד 20 עובדים לא חוקיים הגיעו לארץ. לא חוקיים? זהו, שלא בדיוק. לאחר חציית הגבול, הקבוצה אפילו לא מנסה לברוח. על פי התדריך המוקדם שקיבלו מהמתווך במדבר הם ממשיכים לכיוון כביש מספר 10 הסמוך, ושם ממתינים בשקט לפטרול הצבאי. מכאן ההליך הוא כמעט שגרתי: הצבא עוצר את מבקשי המקלט ומעביר אותם לידי שירותי הכליאה בקציעות, שם ממיינים אותם נציגי מינהל האוכלוסין, בודקים את מסמכיהם ורושמים את פרטיהם כדי לקבוע אם מדובר בפליטים לפי ההגדרות הבינלאומיות או במהגרי עבודה. אם יש בכלא מקום, הם נכלאים לתקופה של חודשיים־שלושה. אם המתקן מלא, הם משוחררים בתוך כמה ימים עד לסיום בירור מעמדם. עם שחרורם הם מקבלים מעמד של "הגנה מפני הרחקה" שמאפשר להם לשהות בארץ ללא סכנת גירוש. המעמד אמנם אינו כולל רשמית אישור עבודה, אך כל עוד אין מגרשים אותם, גם המדינה עצמה מעדיפה לנקוט מדיניות עצימת עין שמאפשרת לנכנסים בשעריה לעבוד. לפני כחודש וחצי הודה במדיניות זו בפירוש יוסי אדלשטיין, ראש אגף זרים במשרד הפנים, בישיבה בכנסת שהתכנסה לדון ב"סכנת הפליטים".

"אני אחדד את זה", אמר אדלשטיין לחברי הכנסת המופתעים. "ברמת העיקרון יש דין. מאידך יש החלטה שכרגע לא אוכפים", השיב לשאלת יו"ר הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים, ח"כ יעקב כץ, שתהה "מה קורה אם מצאנו מישהו מאריתריאה או מחוף השנהב עובד בבית מלון, ואין לו אשרת עבודה אלא רק אשרת שהייה?". עו"ד אביטל שטרנברג ממשרד המשפטים החרתה החזיקה אחרי אדלשטיין, והצהירה כי "מהצד של הדין, היתה הודעה של המדינה שלא לאכוף".

עובדים זרים, הדור הבא

מאגר העובדים הזולים החדש הזה - עובדים זרים פרימיום אם תרצו, כאלה שלא צריך להתאמץ להביאם לארץ או להשיג להם אישור עבודה, אבל גם אין סיכון בהעסקתם - לא נעלם מעיני המעסיקים וחברות כוח האדם, ועד מהרה החל לצמוח בארץ שוק נרחב של השמת פליטים. הענף מגלגל כיום על פי ההערכות כ־800 מיליון שקל בשנה, עם צפי גידול של מאות אחוזים בשנים הקרובות - כך לפחות מעריכה המדינה.

לעת עתה משימות החברות את הפליטים בעבודות רק במסגרות מוסדיות, בעיקר בניקיון ברשויות המקומיות, במסעדנות ובמלונות, ולא בשוק הפרטי. בשיחה עם "מוסף כלכליסט" תלה זאת הבעלים של אחת מחברות כוח האדם מצד אחד בהעדפה של העובדים למקומות גדולים, שמעניקים להם יותר ביטחון תעסוקתי, ומצד שני במה שהוא הגדיר "רתיעה מסוימת לגבי מי שאתה מכניס הביתה" - דרך מנומסת לומר שישראלים רבים ששמחים להכניס לביתם עובדים פיליפינים או נפאלים עשויים להירתע מהעסקת שחורים מוסלמים דוברי ערבית. אבל אם הרשויות יתמידו במרדף הנוכחי של עובדים זרים לא חוקיים ומעסיקיהם, לצד העלמת עין מהעסקת המסתננים מאפריקה, ייתכן שלא ירחק היום שבו את מקומם של העוזרת הסינית שנתפסה בביתה של מירי בוהדנה, או של המנקה הפיליפינית של שר הביטחון אהוד ברק, יתפסו פליטים מאפריקה. השחקנית יעל פוליאקוב כבר עלתה על הפטנט, ולפי פרסומים אחרונים העסיקה בעבודות בביתה פליטים מאריתריאה.

"אני אחדד את זה", אמר אדלשטיין לחברי הכנסת המופתעים. "ברמת העיקרון יש דין. מאידך יש החלטה שכרגע לא אוכפים", השיב לשאלת יו"ר הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים, ח"כ יעקב כץ, שתהה "מה קורה אם מצאנו מישהו מאריתריאה או מחוף השנהב עובד בבית מלון, ואין לו אשרת עבודה אלא רק אשרת שהייה?". עו"ד אביטל שטרנברג ממשרד המשפטים החרתה החזיקה אחרי אדלשטיין, והצהירה כי "מהצד של הדין, היתה הודעה של המדינה שלא לאכוף".

עובדים זרים, הדור הבא

מאגר העובדים הזולים החדש הזה - עובדים זרים פרימיום אם תרצו, כאלה שלא צריך להתאמץ להביאם לארץ או להשיג להם אישור עבודה, אבל גם אין סיכון בהעסקתם - לא נעלם מעיני המעסיקים וחברות כוח האדם, ועד מהרה החל לצמוח בארץ שוק נרחב של השמת פליטים. הענף מגלגל כיום על פי ההערכות כ־800 מיליון שקל בשנה, עם צפי גידול של מאות אחוזים בשנים הקרובות - כך לפחות מעריכה המדינה.

לעת עתה משימות החברות את הפליטים בעבודות רק במסגרות מוסדיות, בעיקר בניקיון ברשויות המקומיות, במסעדנות ובמלונות, ולא בשוק הפרטי. בשיחה עם "מוסף כלכליסט" תלה זאת הבעלים של אחת מחברות כוח האדם מצד אחד בהעדפה של העובדים למקומות גדולים, שמעניקים להם יותר ביטחון תעסוקתי, ומצד שני במה שהוא הגדיר "רתיעה מסוימת לגבי מי שאתה מכניס הביתה" - דרך מנומסת לומר שישראלים רבים ששמחים להכניס לביתם עובדים פיליפינים או נפאלים עשויים להירתע מהעסקת שחורים מוסלמים דוברי ערבית. אבל אם הרשויות יתמידו במרדף הנוכחי של עובדים זרים לא חוקיים ומעסיקיהם, לצד העלמת עין מהעסקת המסתננים מאפריקה, ייתכן שלא ירחק היום שבו את מקומם של העוזרת הסינית שנתפסה בביתה של מירי בוהדנה, או של המנקה הפיליפינית של שר הביטחון אהוד ברק, יתפסו פליטים מאפריקה. השחקנית יעל פוליאקוב כבר עלתה על הפטנט, ולפי פרסומים אחרונים העסיקה בעבודות בביתה פליטים מאריתריאה.

השוק היה פרוץ לחלוטין. אם במקרה של העובדים הזרים החוקיים התרגלנו במשך השנים לשמוע על מקרים של העסקה פוגענית, תוך הפרה גסה של חוקי העבודה, הרי שכאן היתה קבוצת עובדים לגמרי לא מוסדרת, שלא היו לגביה אפילו הסדרים שאפשר להפר. אבל באופן מפתיע, בתחילת הדרך הוביל המצב הזה לא רק לניצול ולתופעות שליליות, אלא גם למחוות הומניטריות חיוביות. בהיעדר כל חוק שמסדיר את מעמדם ותנאי העסקתם של ה"מוגנים מפני הרחקה", החלו חלק מחברות ההשמה לטפל בצורכי העובדים ברמה שחורגת מכל מה שמוכר - מסידור מגורים לא רק לעובדים עצמם אלא גם לבני משפחותיהם, ועד לדאגה לצורכיהם הרפואיים והקהילתיים של הפליטים.

"זה היה תהליך שונה לגמרי, שנבע מהצרכים המיוחדים של האוכלוסייה הזו", אמר ל"מוסף כלכליסט" רועי אמיר, מנכ"ל חברת ההשמה טל־רן, שמעסיקה כיום כ־400 פליטים בעבודות ניקיון, מרביתם בתל אביב. "חברות ההשמה עשו את ההתאמות הנדרשות, כי אי אפשר להעסיק את החבר'ה האלה אם אתה לא עושה אותן. זה הרבה מעבר להשמה. הגיעו אלינו אנשים בחוסר כל, חלקם עם משפחות, שאינם מכירים את הארץ או את המנטליות פה. התחלנו את הטיפול בהכשרה מקצועית שלהם, אבל היו גם אלף ואחד צרכים נוספים. היום אנחנו מעסיקים בחברה שלושה אנשים שכל תפקידם לדאוג לצורכיהם של הפליטים - אם זה בעניין רישיונות שהם לא יודעים למי לפנות ואיך לפנות, ואם זה בענייני מגורים, בריאות ורווחה".

גם מנהל כוח אדם ברשת בתי מלון מוכרת באילת, שמעסיקה כיום כ־250 פליטים באמצעות חברת השמה, נזכר כיצד בתחילת הדרך "הלכנו לרשויות וחתמנו ערבויות לפליטים שישבו עד אז במשמורת שנה־שנה וחצי. עשינו את זה בזכות חברת כוח האדם, שמטפלת בכל הנושא של הטיפול בפליטים - מהשגת אשרות, דרך מגורים, קופות חולים וכיו"ב. חברות כוח האדם נכנסו לזה, בשיתוף איתנו, וכבר לא ממלאות רק את התפקיד הקלאסי של גיוס, מיון ואספקת עובדים".

במקרה זה זוכות חברות כוח האדם לרוח גבית חריגה מארגוני הסיוע לפליטים - שבדרך כלל נמצאים בצד השני של המתרס. "בדרך כלל אני נגד חברות כוח אדם ובעד העסקה ישירה היכן שרק אפשר, אבל במקרה הסבוך של הפליטים חברות כוח האדם דווקא נותנות להם ביטחון תעסוקתי מסוים", אומרת עו"ד סיגל רוזן ממוקד הסיוע לעובדים זרים, "לאחר שהן הבינו שאין כל סיכון בהעסקתם, לעתים קרובות החברות האלה אחראיות לעובד בכל ימות השנה, ומספקות לו גם פתרונות של מגורים ותנאים הולמים. זה לא שהן לא הרוויחו מזה, ומובן שיש כאן גם צדדים שליליים ואפשרויות לניצול של העובדים, אבל בעיקר בתחילת הדרך היו חברות כוח אדם שפשוט הצילו אותנו, ונכנסו לנושא מתוך רצון לסייע הומניטרית לפליטים".

בשנים האחרונות, ככל שהפליטים הוותיקים צוברים ניסיון וכוח, חברות ההשמה מתחילות לחזור אט אט לתפקידן הקלאסי. במקביל, אולי, מתרבות גם התלונות על ניסיונות לנצלם - שגם אותן המדינה משאירה לטיפולם הבלעדי כמעט של ארגוני הסיוע. אלה מספרים על עשרות פניות של פליטים מדי שבוע: "הפניות שמגיעות אלינו מדברות ברוב המקרים על אי־תשלום שכר, שזה אחד הדברים המזעזעים ביותר שאפשר לעשות לעובד", אומרת נריה מרק, שמרכזת את פניות מבקשי המקלט בקו לעובד. "מאוד קל לנצל אותם כי אין אכיפה. זו הנקודה שממנה מתחילות מרבית הבעיות".

לנו זה עולה יותר

שתי החברות החלוצות בתחום, שנחשבות גם כיום לגדולות ביותר בענף, הן סמארט סורסינג בע"מ וטל־רן שירותי ניקיון בע"מ, שגדלו משמעותית בעקבות כניסתן לנישת העסקת הפליטים, ומעסיקות כיום בין 400 ל־600 פליטים כל אחת. לשתי החברות האלה הצטרפו בהמשך חברות קבלניות בינוניות, כדוגמת נאות דורית בע"מ שמעסיקה עובדי ניקיון עבור עיריית תל אביב וערים נוספות בארץ, חברת ההשמה לעבודות ניקיון קפלן את לוי בע"מ, וכן חברות כוח אדם קטנות יותר וקבלני משנה רבים, בעיקר בתחום החקלאות. כמעט כל הפליטים מועסקים בעבודות שמאחורי הקלעים - ניקיון, שטיפת כלים, תחזוקה, חקלאות, בנייה וחדרנות - ורק לאחרונה נכנסו מעטים גם לענף המלצרות. הריכוזים הגדולים שלהם הם באילת, תל אביב וערד, אך ניתן למצוא פליטים בריכוזים נמוכים כמעט בכל עיר בארץ, וגם בגליל ובערבה, שם הם מועסקים בחקלאות.

השוק היה פרוץ לחלוטין. אם במקרה של העובדים הזרים החוקיים התרגלנו במשך השנים לשמוע על מקרים של העסקה פוגענית, תוך הפרה גסה של חוקי העבודה, הרי שכאן היתה קבוצת עובדים לגמרי לא מוסדרת, שלא היו לגביה אפילו הסדרים שאפשר להפר. אבל באופן מפתיע, בתחילת הדרך הוביל המצב הזה לא רק לניצול ולתופעות שליליות, אלא גם למחוות הומניטריות חיוביות. בהיעדר כל חוק שמסדיר את מעמדם ותנאי העסקתם של ה"מוגנים מפני הרחקה", החלו חלק מחברות ההשמה לטפל בצורכי העובדים ברמה שחורגת מכל מה שמוכר - מסידור מגורים לא רק לעובדים עצמם אלא גם לבני משפחותיהם, ועד לדאגה לצורכיהם הרפואיים והקהילתיים של הפליטים.

"זה היה תהליך שונה לגמרי, שנבע מהצרכים המיוחדים של האוכלוסייה הזו", אמר ל"מוסף כלכליסט" רועי אמיר, מנכ"ל חברת ההשמה טל־רן, שמעסיקה כיום כ־400 פליטים בעבודות ניקיון, מרביתם בתל אביב. "חברות ההשמה עשו את ההתאמות הנדרשות, כי אי אפשר להעסיק את החבר'ה האלה אם אתה לא עושה אותן. זה הרבה מעבר להשמה. הגיעו אלינו אנשים בחוסר כל, חלקם עם משפחות, שאינם מכירים את הארץ או את המנטליות פה. התחלנו את הטיפול בהכשרה מקצועית שלהם, אבל היו גם אלף ואחד צרכים נוספים. היום אנחנו מעסיקים בחברה שלושה אנשים שכל תפקידם לדאוג לצורכיהם של הפליטים - אם זה בעניין רישיונות שהם לא יודעים למי לפנות ואיך לפנות, ואם זה בענייני מגורים, בריאות ורווחה".

גם מנהל כוח אדם ברשת בתי מלון מוכרת באילת, שמעסיקה כיום כ־250 פליטים באמצעות חברת השמה, נזכר כיצד בתחילת הדרך "הלכנו לרשויות וחתמנו ערבויות לפליטים שישבו עד אז במשמורת שנה־שנה וחצי. עשינו את זה בזכות חברת כוח האדם, שמטפלת בכל הנושא של הטיפול בפליטים - מהשגת אשרות, דרך מגורים, קופות חולים וכיו"ב. חברות כוח האדם נכנסו לזה, בשיתוף איתנו, וכבר לא ממלאות רק את התפקיד הקלאסי של גיוס, מיון ואספקת עובדים".

במקרה זה זוכות חברות כוח האדם לרוח גבית חריגה מארגוני הסיוע לפליטים - שבדרך כלל נמצאים בצד השני של המתרס. "בדרך כלל אני נגד חברות כוח אדם ובעד העסקה ישירה היכן שרק אפשר, אבל במקרה הסבוך של הפליטים חברות כוח האדם דווקא נותנות להם ביטחון תעסוקתי מסוים", אומרת עו"ד סיגל רוזן ממוקד הסיוע לעובדים זרים, "לאחר שהן הבינו שאין כל סיכון בהעסקתם, לעתים קרובות החברות האלה אחראיות לעובד בכל ימות השנה, ומספקות לו גם פתרונות של מגורים ותנאים הולמים. זה לא שהן לא הרוויחו מזה, ומובן שיש כאן גם צדדים שליליים ואפשרויות לניצול של העובדים, אבל בעיקר בתחילת הדרך היו חברות כוח אדם שפשוט הצילו אותנו, ונכנסו לנושא מתוך רצון לסייע הומניטרית לפליטים".

בשנים האחרונות, ככל שהפליטים הוותיקים צוברים ניסיון וכוח, חברות ההשמה מתחילות לחזור אט אט לתפקידן הקלאסי. במקביל, אולי, מתרבות גם התלונות על ניסיונות לנצלם - שגם אותן המדינה משאירה לטיפולם הבלעדי כמעט של ארגוני הסיוע. אלה מספרים על עשרות פניות של פליטים מדי שבוע: "הפניות שמגיעות אלינו מדברות ברוב המקרים על אי־תשלום שכר, שזה אחד הדברים המזעזעים ביותר שאפשר לעשות לעובד", אומרת נריה מרק, שמרכזת את פניות מבקשי המקלט בקו לעובד. "מאוד קל לנצל אותם כי אין אכיפה. זו הנקודה שממנה מתחילות מרבית הבעיות".

לנו זה עולה יותר

שתי החברות החלוצות בתחום, שנחשבות גם כיום לגדולות ביותר בענף, הן סמארט סורסינג בע"מ וטל־רן שירותי ניקיון בע"מ, שגדלו משמעותית בעקבות כניסתן לנישת העסקת הפליטים, ומעסיקות כיום בין 400 ל־600 פליטים כל אחת. לשתי החברות האלה הצטרפו בהמשך חברות קבלניות בינוניות, כדוגמת נאות דורית בע"מ שמעסיקה עובדי ניקיון עבור עיריית תל אביב וערים נוספות בארץ, חברת ההשמה לעבודות ניקיון קפלן את לוי בע"מ, וכן חברות כוח אדם קטנות יותר וקבלני משנה רבים, בעיקר בתחום החקלאות. כמעט כל הפליטים מועסקים בעבודות שמאחורי הקלעים - ניקיון, שטיפת כלים, תחזוקה, חקלאות, בנייה וחדרנות - ורק לאחרונה נכנסו מעטים גם לענף המלצרות. הריכוזים הגדולים שלהם הם באילת, תל אביב וערד, אך ניתן למצוא פליטים בריכוזים נמוכים כמעט בכל עיר בארץ, וגם בגליל ובערבה, שם הם מועסקים בחקלאות.

לא לכולם שפר כל כך המזל. כמו במקרים אחרים של קבוצות עובדים מוחלשים, במקביל למקומות העבודה המסודרים החלה לפרוח גם תופעה של העסקת פליטים על בסיס יומי, ללא כל תנאים או פיקוח. "שוק צ'יק צ'ק" - כך מכנה אורית מרום מארגון א.ס.ף, ארגון סיוע לפליטים, את התופעה שבה קבלני משנה קטנים, שהבינו גם הם שאין כל סיכון בהעסקת הפליטים, מגיעים בכל בוקר לריכוזיהם ואוספים עובדים לאותו יום. "רואים אותם מתגודדים בפינות הרחוב עד שמגיעים כל מיני קבלנים ולוקחים אותם - בלי שברור לאן, כמה ישלמו להם, ומתי או איך יחזירו אותם", היא אומרת. ובעל חברת כוח אדם עם ראייה היסטורית מסכם: "מעסיקים אותם לפי שעות, בשכר לא ברור ובלי תלושים - בדיוק כמו שהיה פעם עם הפלסטינים".

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3406597,00.html