ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

פגישת נתניהו ומנהיג סודן לא השיגה הרבה, אך ייתכן שעזרה למגורשים

תאריך: 8.2.20 מקור: שיחה מקומית, רמי גודוביץ'

השבוע נפגש ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, עם מנהיג סודן עבד אל פתאח אל-בורהאן, העומד בראש המדינה מאז נפילת אל-באשיר – תחילה בראש המועצה הצבאית הזמנית ובהמשך בראש הממשלה שהוקמה בספטמבר, לאחר הטבח במפגינים בחרטום. לדברי אל-בורהאן, הפגישה תואמה על ידי הממשל האמריקאי.

עם פירסום דבר קיומה של הפגישה, התעוררה ביקורת קשה בממשלה הסודנית ובסודן כולה על התנהלותו של אל-בורהאן. גורמים בממשלת סודן טענו כי לא עודכנו על הפגישה, וכי קיומה היא הפרה של המנדט שניתן לו ופעילותו מנוגדת לחוקה. האשמה זו מעוררת חששות רבים בסודן, שכן היא פוגעת ברוח הרפורמות ומזכירה לרבים את הרודנות של אל-באשיר, שמתחלואיה מבקשים במדינה להבריא כיום.

אל-בורהאן לא הכחיש את ההאשמות נגדו, אך טען כי הוא פועל מתוך דאגה לאינטרסים הביטחוניים של סודן. האינטרסים האלה, יש לציין, אינם מתייחסים להישגים מול ישראל, אלא בעיקר לתקווה שסודן תוסר מרשימת המדינות התומכות בטרור של הממשל האמריקאי. בגלל הכללתה ברשימה זו, המדינה סובלת מסנקציות כלכליות ומסחריות. ואכן, בעקבות הפגישה עם נתניהו הוזמן אל-בורהאן לפגישה בארה"ב עם בכירים בממשל האמריקאי.

בקהילת הפליטים הסודנים בישראל התקבל המהלך בתגובות סוערות ומגוונות, ויש מי שהזכירו את חלקו של אל-בורהאן ברצח העם בדרפור. אחד ממנהיגי הקהילה הסודנית בישראל ופליט מדרפור, מועטסים עלי, כתב כי "הנורמליזציה עם ישראל היא אקט חיוני, אך אני בספק שנתניהו ואל-בורהאן הם הראויים לכך. יש ממשלה אזרחית בראשות ד"ר עבדאללה חמדוק, והיא אחראית לכינון מדיניות החוץ וניהול המדינה, לא אל-בורהאן.

"בנוסף, אל-בורהאן ואל-באשיר הוא מייסד מיליציות הג'נג'וויד. הוא ואל-באשיר כאחד מעורבים ברצח המונים ברחבי סודן וגם בתימן. איני מתגאה ואיני רוצה שהם יקימו וינהלו את יחסי החוץ שלנו. הם פושעי מלחמה, ואכן נעמיד אותם לדין".

רבים בישראל רואים בפגישה חלק מהמאמצים הפוליטיים של נתניהו לספק לציבור הישגים לקראת הבחירות במרץ. אך ההישג במקרה הזה מוגבל במקרה הטוב. נתניהו לא זכה אפילו לתמונת ניצחון שבה יוכל לנפנף. ואם כבר, תגובת הנגד בזירה הפוליטית בסודן מאיימת לעצור תהליך ראשוני של התמתנות ביחס לישראל, שאפיין את התקופה האחרונה.

התקווה שסודן תפתח את שמיה בפני מטוסים הממריאים מישראל התממשה, למשל, באופן מפוקפק ומשפיל – בתקשורת דווח כי סודן אכן הסכימה לכך, אך תוך החרגה של מטוסי אל על – שבפניהם השמיים יישארו סגורים.

לא חומר פוליטי לוהט

גם התקווה של אנשים בימין כי המהלך יפתח פתח לגירוש קהילת הפליטים הסודנים מישראל מצטיירת כתקוות שווא. וזה אפילו לא צפוי להיגמר כמו המהלכים הנמהרים שעשתה הממשלה כשהתרברבה בהסכמים שעד היום לא ברור אם עמדו כלל על הפרק, לגירוש כפוי של פליטים לאוגנדה ורואנדה. סודן אינה אוגנדה או רואנדה, והיחס לישראל יישאר שם, גם בתרחיש האופטימי ביותר, חשדני ושברירי.

אל-בוהראן עצמו אמר כי "תוצאות הפגישה יפורסמו בקרוב, ובראשן – שיפור הכלכלה. הממשלה תבחן את סוגיית שיתוף הפעולה, ולאחר מכן נעדכן את ישראל". הוא הוסיף כי "אם מהלך ההידברו לא יניב תוצאות, ההידברות עם ישראל תופסק". לא בדיוק החומר הפוליטי הלוהט שנתניהו בוודאי קיווה לקבל לקראת הבחירות.

למרות כל זאת, תומכי גירוש מרכזיים מיהרו להכריז על עוד הישג. הרי הם, ורבים בממשלה, כבר מזמן הפכו את היוצרות ותובעים ממבקשי המקלט לבסס ולהוכיח כי סכנת החיים שמרחפת מעליהם היא ודאית, במקום – כפי שראוי לעשות – לוודא כי חייהם ושלומם מובטחים אם יגורשו.

כך למשל מיהרה ישראל לגרש את בני הקהילה הדרום סודנית ב-2012, בהזדמנות הראשונה שבה נוצר חלון הזדמנויות קצרצר בעקבות ההכרזה על עצמאותה של דרום סודן. זאת, אף שלא היה ניתן לדעת אז אם אכן בטוח לגרש אותם לשם. וזה באמת לא היה בטוח. מתוך כ-1,000 מגורשים מתו עד היום קרוב ל-100. רק 5% מבני הקהילה הזאת עדיין חיים בדרום סודן, ורובם חיים בתנאים קשים במחנות פליטים במדינות סמוכות, ללא תקווה ממשית לעתיד טוב יותר.

עובדות מזעזעות אלה אינן מונעות מישראל, לקול צהלות תומכי הגירוש, לנסות ככל שביכולתה לנצל שוב ושוב כל חלון הזדמנויות לגרש את הפליטים, כשגורלם לאחר הגירוש מעניין אותה כקליפת השום. עם זאת, הפעם לא נראה שייווצר חלון הזדמנויות כזה מול מדינה כמו סודן, שממילא כל נורמליזציה של היחסים עמה תלויה על כרעי תרנגולת ורווייה במשקעים עכורים.

בכל זאת, סיבה לאופטימיות

מול כל ההשגות וההסתייגויות, כדאי לזכור שהתהליך שבו פתחו המנהיגים בכל זאת מסמל תקווה חדשה ומשקף שינוי, ויש לקוות כי יוביל במוקדם או במאוחר לנורמליזציה של היחסים בין המדינות. כשיגיע יום שבו ארצם תשוב להיות מקום שבו יוכלו לחיות בביטחה, זה יהיה יום חג לקהילה הסודנית בישראל ולתומכי זכויות הפליטים.

עצם הדיון על הנורמליזציה הזאת הוא בעל ערך, ויש בו כדי לשנות הלכי רוח, ולהרגיע חרדות ועוינות הדדית שלעתים נראה שאף הנצח לא יעקור את שורשיהן.

על המפגש בין נתניהו לאל-בורהאן לא שמעתי מהתקשורת, אלא מהודעות שקיבלתי מנערים ונערות מקהילת הפליטים שחיו בעבר בישראל וגורשו עם משפחותיהם לחרטום, בירת סודן. הילדים היו נסערים, דרשו לדעת אם יש אמת בפרסומים, ובעיקר שאלו אם יש סיכוי שכעת יוכלו לחזור לישראל. הסברתי להם כמובן שלא, אך להפתעתי אכזבתם היתה חלקית. אחת הנערות כתבה לי: "לפחות, אם עכשיו הם יהיו חברים, יפסיקו לרדוף אחרינו כי היינו בישראל".

כאן נמצא עוד צד נורא של הגירוש למדינה כמו סודן, שמעמיד את הפליטים בסכנה מעצם העובדה שהיו קודם בישראל. הוא מתבטא, למשל, בדוגמה של משפחה דרפורית, אחת  מיני רבות שגורשה מישראל ב-2013 – "בהסכמה" כפי שמכנים זאת, אך למעשה אחרי שנכנעה להתעמרות המדינה וחתמה על הסכמה לעזוב. שמעתי מהם שוב אחרי כמה שבועות. האב נעצר עם כניסתם למדינה, וגורלו לא נודע מאז.

אות חיים נוסף מהם הגיע אחרי כמה שנים, כשהתקשרה אלי האם, ולתדהמתי שיתפה אותי בכך שהיא נמלטה מסודן וחיה כיום במדינה מערבית כלשהי שבה זכתה למעמד של פליטה. היא ביקשה את עזרתי למצוא מסמכים שיעידו שהיא ומשפחתה חיו בישראל בעבר ושילדיה למדו בבתי ספר בארץ, לצורך אימות בקשת המקלט שלה. אך הסיפור שסיפרה לי על נסיבות בריחתה היה מדהים.

לדבריה, באחד הימים שניים מילדיה דיברו עברית בכיתתם בסודן. המורה ככל הנראה זיהה שהם מדברים עברית, ודיווח על כך לכוחות הביטחון. למחרת הגיע לכיתה אדם, כנראה איש ביטחון, פנה אליהם בעברית וסיפר ש"גם הוא היה בישראל", והחל לדובב אותם. בהמשך היום הגיעו אנשי כוחות הביטחון לביתם וחיפשו את האם. השכנים התקשרו להזהירה שלא תשוב לביתה, והיא נמלטה בטיסה לטורקיה וחצתה את הים בספינת מבריחים.

היא פנתה אלי כדי שאסייע לה לקדם את תהליך איחוד המשפחה מול נציבות הפליטים של האו"ם, כך שניתן יהיה להביא את ילדיה למדינה שבה זכתה למקלט. לשמחתי, התהליך עבר בהצלחה והאם והילדים חיים כיום ביחד באותה מדינה.

ניצני תהליך הנורמליזציה בין ישראל לסודן ואפילו רק השיח הציבורי על אפשרות התהליך הזה עשויים לכל הפחות להשקיט מעט את העוינות שנמצאת מאחורי רדיפתם של אלה שגורשו מישראל לסודן. לקהילה הזאת של המגורשים התהליך הזה יכול לתת סיבה לאופטימיות, ואולי אף לשפר את ביטחונם האישי היומיומי.

ד"ר רמי גודוביץ הוא מרצה לפילוסופיה ומנהל (בשיתוף) פרויקט Come True התומך בחינוכם של ילדי פליטים שגורשו מישראל.

https://www.mekomit.co.il/%d7%a4%d7%92%d7%99%d7%a9%d7%aa-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%95%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92-%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%9f/