ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

"עם כל ההיטלים, עלות ההעסקה של מבקש מקלט מגיעה ל-80 שקל בשעה - אבל אין עובדים אחרים"

תאריך: 4.4.18 מקור: דה מרקר, גבריאלה דוידוביץ'-ויסברג

השלכות יישומו — או אי־יישומו — של ההסכם בין ישראל לנציבות האו"ם לענייני פליטים צפויות להיות מורגשות במיוחד בענף המסעדנות והמלונאות. בענף מסתמכים בשנים האחרונות על מבקשי המקלטממדינות אפריקה בכל הקשור לעבודות ניקיון, שטיפת כלים ותחזוקה, בעיקר על רקע המחסור הכבד בכוח אדם ישראלי במשרות אלה.

הענף מושפע כבר תקופה ארוכה מהחלטות רגולטוריות והגבלות על העסקת מבקשי המקלט, כמו ההיטל וההפרשה לפיקדון שנדרשים המעסיקים והעובדים לשלם, ולדברי בכירים בו, הוא לא יוכל לעמוד בטלטלות רבות נוספות.

בכירים בענף המלונאות והמסעדנות ששוחחו עם TheMarker אמרו כי הם היו מעוניינים ביישום המתווה שיוביל לפתרון קבוע בהעסקת מבקשי המקלט, בניגוד למצב כיום שבו עננת הגירוש מרחפת מעליהם. בהתאחדות המלונות אף אמרו כי הם סובלים ממחסור בידיים עובדות, וכי "ענף המלונאות יכול לקלוט אלפי עובדים בפרישה ארצית, בכל זמן".

שמעון לוי, סמנכ"ל משאבי אנוש ברשת המלונות פתאל, המעסיקה כ-400 מבקשי מקלט, אומר כי הפתרון המתבקש הוא להשאיר חלק ניכר מהם בישראל, תוך פיזורם במקומות שונים בארץ. "אם הם לא יהיו מרוכזים במקום אחד אלא מפוזרים, זה יהיה נהדר לענף כי בסופו של דבר יש מצוקה נוראית של כוח אדם בניקיון חדרים ובשטיפת כלים. זאת מצוקה שהיא סכנה אסטרטגית לענף, ולכן מיסוד או קביעת מכסות עובדים שייקלטו בערים יסדירו את המצב הזה אחת ולתמיד — ואנחנו אולי נוכל להשתחרר מהפאניקה שעמה אנחנו מתמודדים בעקבות המחסור בעובדים".

"זה לא במגרש שלנו"

שי ברמן, מנכ״ל איגוד המסעדות, אומר כי ענף המסעדנות נקלע בעל כורחו למצב בעייתי בשל אוזלת ידה של הממשלה. "צריך להבין שאנחנו ארגון מעסיקים, ולא מתעסקים בבעיית מבקשי המקלט מהפן ההומניטרי — שהוא החשוב ביותר, אבל גם לא במגרש שלנו. המדינה לא יודעת מה לעשות עם מבקשי המקלט. מצד אחד היא אומרת לנו להעסיק אותם, ומצד שני מטילה עלינו מסים רטרואקטיביים".

ברמן מתייחס בדבריו למשבר שפרץ לפני כחצי שנה, כשבית המשפט העליון נתן פסק דין עקרוני שלפיו על המעסיקים לשלם היטל של 20% גם משכרם של מבקשי מקלט בעלי רישיון שהייה זמני — בדיוק כפי שהם משלמים עבור העסקת עובדים זרים. עוד נקבע אז כי חובת התשלום תחול עד שש שנים אחורה. תשלום זה מתווסף להפרשה בסך 16% משכר העובד, שהמעסיקים מחויבים להעביר לקרן פיקדון שתשתחרר עבורו כשיעזוב את ישראל.

לדברי ברמן, המסעדנים לא אחראים למצב שנוצר — אך הם נדרשים להתמודד עמו. "לא פתחנו מרכזי השמה בסודן ובאריתריאה. זה שאנשים הגיעו משם זאת לא אשמתנו. אם המדינה מבקשת לגרש אותם או להכניס אותם למחנות כלשהם — זה עניין של הממשלה. לא ייתכן שיגידו לנו להעסיק אותם ואז ידרשו מאיתנו היטלים כדי להשתיק את תושבי דרום תל אביב. צריך להבין שההעסקה של מבקשי המקלט היא כורח המציאות, כי אין אלטרנטיבה. זה לא בגלל שהם זולים — אלא בגלל שאין עובדים אחרים במקומם. בגלל ההיטלים, עלות ההעסקה של מבקשי מקלט מגיעה ל–70–80 שקל בשעה. עסקים קטנים לא יכולים לשלם ככה לעובדי ניקיון. זה מוביל לקריסת עסקים ומעלה את יוקר המחיה".

ברמן טוען כי ברגע שהמדינה הודתה כי מדובר במבקשי מקלט ולא במהגרי עבודה — יש לבטל את גביית ההיטלים. "המדינה התכוונה לתת לחלקם מעמד, ולכן ההיטל הוא לא־חוקי. אנחנו מתכוונים לדרוש מראש הממשלה ומשר האוצר לבטל את ההיטל ולהפסיק את ההתעמרות בבעלי העסקים — שהם לא צד בעניין. המדינה לא יודעת איך להתנהל ואנחנו ותושבי דרום תל אביב משלמים את המחיר".

לחקלאות ולסיעוד כן - למלונות לא

אבי דור, מנכ"ל רשת מלונות פרימה, סבור כי "למדינה יש מחויבות בראש ובראשונה למצוא פתרון הומניטרי לבעיה, ולקחת אחריות. אי־אפשר לשלוח אדם, באשר הוא אדם, למקום שבו אין לדעת מה יהיה מצבו". לדבריו, אם ההסכם אכן יבוטל, המציאות לא תהיה שונה בהרבה מהמצב הקיים: "לא מעט מלונות עזרו לפליטים ממניעים הומניטריים, עוד מהתקופה שבה הם היו חוצים את הגבול ממצרים. עם השנים נוצר בענף מחסור עצום בכוח אדם, דבר שמוכר ברוב העולם המערבי, ומי שממלא אותו הם עובדים זרים. אצלנו לא נתנו לכך פתרון". דור מתייחס לכך שבענף המלונאות, בניגוד לענפי החקלאות והסיעוד, אין הסדרה של נושא העובדים הזרים. 

"ניסינו למצוא פתרונות (למחסור בעובדים; גד"ו) כמו עבודה מועדפת והעסקת אוכלוסיות מוחלשות — אך הם לא הצליחו. הפליטים היו הפתרון המתאים ביותר. בתי המשפט הכשירו את המצב כשאישרו להם לעבוד, ועד שהתחילו לכלוא אותם במתקן חולות — זה עבד". לדבריו, התוכנית שהציג ראש הממשלה (ובהמשך נסוג ממנה) הציעה פתרון טוב, גם אם חלקי.

״אם היה סדר, היו נותנים הקצאות כמו שנותנים לעובדי סיעוד שמקבלים אישורי עבודה לפי אזורים שונים בארץ, עם חוקיות מסוימת שתשמור שההיצע הזה יענה על הביקוש, כדי שלא תהיה פה 'עיר פליטים' אחת״. מוסיף דור. לדבריו, גם אם התוכנית היתה מיושמת, ענף המלונאות עדיין היה סובל ממחסור בכוח אדם. הוא טוען כי מלונות בים המלח סוגרים קומות שלמות משום שאין להם כוח אדם מספיק לניקוי שוטף של החדרים, הכלים והשטחים הציבוריים. "חסר לנו יותר משליש מכוח האדם הדרוש. תוכנית הוגנת ונכונה תיתן הקלה מסוימת לענף ומהצד השני תספק למבקשי המקלט פרנסה הולמת״, אומר דור.

https://www.themarker.com/consumer/tourism/1.5975335