ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

עלות מתקן השהייה חולות: כמאה מיליון שקל בשנה

תאריך: 29.6.14 מקור: ירדן סקופ, הארץ

היקף ההוצאות של המדינה על החזקת מבקשי המקלט במתקן השהייה חולות בנגב נחשף בנתונים שהגיעו לידי התנועה לחופש המידע. לפי הנתונים, שהועברו ממשרד הביטחון ומשירות בתי הסוהר, עלויות הקמת מתקן חולות הסתכמו ב–323 מיליון שקלים בקירוב.

בין ההוצאות הבולטות של משרד הביטחון: 109 מיליון שקלים לבינוי, 76.6 מיליון שקלים לתשתיות עפר ובינוי ו–55.3 מיליון שקלים להקמת עיר האוהלים הזמנית "נחל רביב", אשר מעולם לא אוכלסה ולבסוף פורקה בשנה שעברה. עלות הקמת תשתיות הביוב והמים הן 32.5 מיליון שקלים.

עוד עולה מהמסמכים, כי לפי שירות בתי הסוהר עלות החזקת כל שוהה במתקן היא 25 אלף שקלים בשנה, כולל מזון, סידקית, ציוד אישי, וציוד במתקן. במתקן 163 סוהרים ו-62 "עובדי כוח אדם" כפי שמגדיר זאת שב"ס. עלות העסקה ממוצעת של סוהר היא 200 אלף שקלים בשנה. בנוסף, מספר השוהים במתקן, נכון ל–17 ביוני, עמד על 2,400 גברים, 70% מהם מסודאן והיתר מאריתריאה. מנתוני רשות האוכלוסין עולה כי בחודש מארס שהו במתקן 1,169 בני אדם – פירוש הדבר הוא שמספר המוחזקים הוכפל בשלושה חודשים.

שירות בתי הסוהר מציין עוד כי שוהים זכאים לדמי כיס יומיים, אך אינו מציין סכום. כמו כן, ישנם שוהים המועסקים במתקן תמורת "תגמול נוסף", לשון הודעת שב"ס.

מנתוני משרד הביטחון עולה עוד כי אבטחת המתקן עולה 3.1 מיליון שקלים, ואחזקתו רק 100 אלף שקלים. עלות הניהול והפיקוח היא 4.3 מיליון שקלים, ותקציב הריהוט במתקן הוא 300 אלף שקלים. באמדן גס, ניתן לומר כי עלות הפעלת המתקן – מבחינת ניהול, פיקוח, החזקת השוהים, אבטחתם, ושכר הסוהרים וכוח האדם - מגיעה ליותר מ-100 מיליון שקלים בשנה.

עו"ד אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, אומרת כי "המידע שנמסר לנו הוא מידע מאוד נקודתי, לפי השאלות שנשאלו. הגורמים לא התנדבו לפרט או להסביר את המידע ששלחו, למרות שלטעמנו מידע כזה על שימוש בכספי ציבור צריך להיות חשוף ושקוף". לדברי עו"ד וינוגרד, "צריך לשאול האם 323 מיליון שקלים שמוקצים להקמת מתקן כזה, סכום משמעותי לכל הדעות, האם הם לא צריכים להיות מוקצים לאמצעים אחרים לטפל בפליטים".

עו"ד רעות מיכאלי, מנכ"לית המוקד לפליטים ולמהגרים, שאלה גם היא "מה היה קורה אם כמאה מיליון שקלים בשנה היו מושקעים בדרום תל אביב ומסייעים לאוכלוסיות השונות שם, גם לפליטים וגם לתושבים? כמה עולה להקים בית־ספר? כמה עולה לפתוח עוד טיפת חלב וקופת חולים? כמה עולה להשקיע שם בתשתיות?".

עו"ד מיכאלי הוסיפה כי "המדינה לא בוחנת חלופות למעצר שהן יותר אפקטיביות, זולות יותר באופן משמעותי, ומשרתות יותר את כל הקבוצות שחיות ביחד בדרום תל אביב. אם המדינה מבקשת למצוא פתרון למצוקה של כל הקהילות שם, אז מישהו צריך לעשות ניתוח כלכלי של הדרך שבה היא מתנהלת. במבחן ההוצאה הציבורית, המדיניות הציבורית הממשלתית כרגע מקבלת ציון אפס".

לדברי עו"ד מיכאלי, "אם למישהו היה אכפת באמת מה קורה בדרום תל אביב, גם לאוכלוסיה הוותיקה וגם לפליטים, הוא היה מבין שההוצאה הזו היא לזרוק כסף לפח. מתקן חולות לא פותר את הבעיות בדרום תל אביב. הוא בפירוש מתאכזר ומתעלל במבקשי מקלט, ומן הצד השני מותיר את המצוקה הקשה של שירותים ותשתיות בשכונות דרום תל אביב".

http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2361467