ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

מדממת ורעבה. יום הולדת עצוב לדרום סודן

תאריך: 8.7.14 מקור: איימניק וינסנו, AFP

דרום סודן מציינת השבוע את יום הולדתה השלישי, אולם אין לה יותר מדי סיבות למסיבה כשברקע מלחמת אזרחים עקובה מדם בין קבוצות אתניות שונות, פעולות איבה ורעב כבד. למרות עתודות נפט עצומות וסיוע זר בשווי מיליארדי דולרים, המדינה הצעירה בעולם נתפשת כבר ככישלון גדול ביותר. רק באחרונה הציב ארגון Fund For Peace את דרום סודן בראש מדד המדינות השבריריות בעולם, לפני סומליה, אפגניסטן ועיראק

על כרזות שתלויות ברחובות עיר הבירה ג'ובה נכתב "עם אחד, מדינה אחת".

מאז אמצע חודש דצמבר הפכה הבירה ג'ובה לעיר מפולגת: נאמני הנשיא סלבה קיר מנהלים קרבות קשים עם כוחות שנאמנים לסגן הנשיא המודח רייק משאר - קרבות שלמעשה הציתו את מלחמת האזרחים שנמשכת זה שבעה חודשים.

 בשלביה הראשונים של מלחמת האזרחים, מאות מבני שבט נואר, מוצאו של משאר, נטבחו על ידי כוחות צבא ואזרחים משבט דינקה הגדול, שאליו משתייך הנשיא קיר. אלפים אחרים ברחו לבסיס האו"ם בג'ובה ושוהים במקום בתנאים קשים בין גדרות תיל ומשקיפי שלום של האו"ם. בערים אחרות במדינה, אלפים מבני דינקה נעקרו מבתיהם בעקבות פעולות אלימות מצד לוחמי שבט נואר שכללו רצח, אונס, ביזה והרס מבנים.

 

מלחמת שבטים: "רוצחים אותנו"

"אנחנו כאן משום שבני הדינקה רוצחים אותנו", אמר גאטמאל ניהאל רייק, סטודנט בן 28 שחוסה עם עשרה מבני משפחתו בבסיס האו"ם בג'ובה זה שישה חודשים.

 

עבור חלק מתושבי דרום סודן, החיים בבירת מדינת האם לשעבר - סודן - נראים פתאום אטרקטיביים יותר. "אני מעדיף לחיות בחרטום מאשר בדרום סודן. אני לא רוצה להישאר בדרום סודן, לנו כבני נואר אין ביטחון כאן", אמר אברם טוט מאייק קאיי, בן 27 שגם מצא מקלט בבסיס האו"ם בג'ובה. "אני מרגיש דרום סודני, אבל לא מתייחסים אליי כאזרח של המדינה הזו. ברגע זה, אנחנו לא מדינה".

דרום סודן נולדה לאחר מאבק ארוך וברוטלי למען עצמאות נגד חרטום המוסלמית. סופו של המאבק הגיע בשנת 2011 כשדרום סודן הניפה את דגל העצמאות שלה לקול תרועות הקהילה הבינלאומית, ובידיה שדות נפט גדולים וסיוע זר.

 

כמו לפני שלוש שנים

זכרייה דינג אקול, חוקר במכון SUDD בדרום סודן, אמר שתמונת המצב היום איננה שונה בהרבה מזו שלפני שלוש שנים. "2011 הייתה שנה שבה הסתיימו שנים רבות של מאבק הדרום סודנים למען השגת תחושה של כבוד, למען השגת חיים בכבוד ובחופש. האנשים היו נרגשים מאוד, הם בילו לילה שלם ברחובות. זה היה מאוד חזק", הוא נזכר ביומה הראשון של דרום סודן כמדינה עצמאית. "התחושה של חיים בשלווה, של חיים בשלום, בלי פחד במדינה שלך. כל זה השתנה בצורה דרסטית. חיי רבים אבדו".

 סוכנויות סיוע בינלאומיות אומרות שהרעב יפרוץ תוך כמה שבועות אלא אם תועבר אספקת מזון לארבעה מיליון בני אדם - קרוב למחצית מהאוכלוסייה - שתלויים בנדבות.

"כל מערכת הצדק והמשפט קרסה. אין עוד שום מנגנון להשגת צדק במדינה, בייחוד באזורים שנפגעו בסכסוך", אמרה איימה אנאסרי מארגון הסיוע Care. לדבריה, העיר בנטיו - שבה מאגרי הנפט הגדולים ביותר במדינה האפריקנית - הייתה עדה לכמה מהקרבות הקשים ביותר. "אנשים בעיר הולכים במשך שעות רבות וימים כדי להשיג ארוחה", היא אמרה.

 

הסתתרו בביצות ונורו למוות במכונות ירייה

בינתיים, המצב הביטחוני הקשה אילץ את הצלב האדום הבינלאומי לשכור מטוסי מטען כדי להצניח ציוד ואספקה לעקורים הרבים. "זהו באמת המוצא האחרון", אמר פרנץ רוכנסטיין, ראש הצלב האדום הבינלאומי בדרום סודן, לסוכנות הידיעות הצרפתית. הוא גם הזהיר מפני "סימנים מדאיגים" של תת-תזונה.

 

בשעה שמיליוני דרום סודנים נאבקים ברעב, אלפים ואולי אפילו עשרות אלפים כבר איבדו את חייהם - חלקם נורו למוות ממכונות ירייה בעת שהסתתרו בביצות, חלק נטבחו בבתיהם, בכנסיות ואפילו בבית חולים וחלקם נרצחו על ידי שכניהם בגלל מוצאם האתני.

אף שאישים בכירים כמו מזכ"ל האו"ם באן קי מון ומזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי ביקרו בדרום סודן והזהירו אותה מפני סנקציות קרובות, הנשיא קיר ויריבו הגדול משאר מתעלמים מהלחץ שמופעל עליהם וממשיכים להילחם זה בזה.

 

שיחות השלום בין שני הצדדים הנצים בדרום סודן מתנהלות בבירת אתיופיה אדיס אבבה מאז תחילת השנה, אולם הפסקות האש שהושגו לא החזיקו מעמד זמן רב. והן אף גבלו בפארסה כשבשלב מסוים הפסיקו שני הצדדים את השיחות משום שלא היו מרוצים ממקום עריכתן - מלון "שרתון" המפואר באדיס אבבה. "שני הצדדים לא מעוניינים, לפחות כך נראה לי, בהסדר קרוב", אמר אקול ממכון SUDD. "הם עדיין מאמינים שניתן לנצח במלחמה".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4539576,00.html