ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

מבקשי מקלט מעידים שחוק הפיקדון מקשה עליהם להתקיים: "אין כסף ללכת לרופא"

תאריך: 1.12.17 מקור: הארץ, אילן ליאור

צגה, מבקשת מקלט בת 29 מאריתריאה, בקושי מוצאת זמן לשיחת טלפון קצרה כדי לספר את סיפורה. היא עובדת במרכול בראשון לציון שעות ארוכות מדי יום, עד סגירתו בלילה. בחצי השנה האחרונה, מאז כניסתו לתוקף של חוק הפיקדון למבקשי מקלט, המחייב את אזרחי אריתריאה וסודאן להפריש חמישית ממשכורתם מדי חודש לפיקדון, היא מתקשה לעמוד בהוצאות השוטפות. אחרי ההפרשה לפיקדון, שכרה מסתכם בכ–4,200 שקלים בחודש. "הכל אני קונה פחות. פחות אוכל, פחות בגדים, פחות נעליים. הילדות שלי לא מקבלות את כל מה שצריך", היא אומרת.

בעקבות חובת ההפרשה לפיקדון נאלצה לוותר על מועדונית לשתי בנותיה, בנות שבע ותשע, בשעות אחר הצהריים. "הן נשארות בבית לבד עד 11 בלילה, אין לי ברירה", היא אומרת בתסכול. הן גרות יחד בדירת חדר בדרום תל אביב. "הבית שלנו קטן. חדר אחד, מיטה אחת כולנו. המטבח, הסלון, הכל שם. 2,500 שקל בחודש עם חשמל". גם טיפולים רפואיים אינה יכולה לממן. "הילדה הגדולה שלי לא מרגישה טוב... בלילה היא לא ישנה, יש לה כאבים של שיניים. היא לא יכולה ללכת לרופא כי אין כסף".

חצי שנה אחרי כניסתו לתוקף של החוק, המחייב מבקשי מקלט להפריש 20% ממשכורתם לקרן פיקדון שיוכלו לפדות רק בצאתם מהארץ, רבים מעידים כי הם מתקשים להתקיים. בשיחות עם "הארץ" מספרים מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן כי הם נאלצים לוותר על מזון ועל טיפולים רפואיים. באחד המקרים הוציאו הורים את ילדיהם מהגן והעבירו אותם לחברתם ששומרת עליהם בביתה, ובאחר ויתרה אם חד־הורית על צהרון. חלק ממבקשי המקלט מעידים כי נאלצו למצוא עבודות נוספות או להתחיל לעבוד "שחור", בלי תלוש שכר וזכויות סוציאליות.

בשבוע הבא ידון בג"ץ בעתירה של ארגוני זכויות אדם נגד חוק הפיקדון. לקראת הדיון, מסרה המדינה נתונים על גובה השכר וסכומי ההפרשות לפיקדון של מבקשי מקלט. לפי הנתונים האלה, רוב מבקשי המקלט משתכרים 5,000–9,000 שקלים בחודש, ושכרם הממוצע הוא כ–6,630 שקלים. בארגוני זכויות אדם טוענים שהנתונים מטעים וכי רוב מבקשי המקלט משתכרים פחות משכר מינימום. בארגונים מציינים שמאז כניסתו לתוקף של החוק עלה ב–50% מספר הפונים לסיוע נפשי, ב–20% מספר המבקשים לקבל מוצרי מזון, וב–12% מספר הפניות של משפחות בסיכון.

טספה, מבקשת מקלט בת 27 מאריתריאה, היא מטפלת בבית אבות בתל אביב ונאלצת לעבוד שישה ימים בשבוע, עד 13 שעות ביום. היא מגדלת לבדה שני ילדים, בת ארבע ובן עשר, שכמעט אינם רואים את אמם. עד לפני חצי שנה עבדה רק חמישה ימים בשבוע, במשמרות של שמונה שעות. בעקבות כניסתו לתוקף של חוק הפיקדון, הבינה כי היא חייבת לעבוד יותר כדי לעמוד בעלויות המחיה. שכרה אחרי ההפרשה לפיקדון מסתכם עתה ב–4,400 שקלים בחודש.

"אני עובדת גם שבת, גם הרבה שעות. יש לי יום חופש אחד בשבוע. הכסף לא מספיק לי. אחרי שמורידים לפיקדון לא מספיק לכלום", מספרת טספה, המתגוררת בשכונת התקוה. "הילדים לבד, זה קשה מאוד. אחד הילדים בן 10, עוזר לי קצת. בשבת הוא תמיד שומר על אחות שלו. יש לה מועדונית עד 18:00. לפעמים אני מביאה אותה לעבודה, לפעמים גם חברה עוזרת. אין ברירה". היא מספרת כי נאלצה גם לעבור לדירה קטנה וזולה יותר. "הדירה יותר קטנה, חדר וסלון, אבל זה קטן־קטן. הילדים ישנים אתי בחדר, מה לעשות".

החובות מצטברים

א', שמוצאו בחבל דרפור בסודאן, מספר כי כמו רבים מחבריו, נאלץ לעבוד "שחור" בעקבות חוק הפיקדון. הוא בן 34, חי בתל אביב עם אשתו ושלושת ילדיהם, בני שנה וחצי, שלוש ושש. בתחילת השנה עבד במוסך והשתכר כ–7,000 שקלים בחודש. בעקבות החוק נשאר עם כ–5,500 שקלים ביד. הוא עזב את המוסך ועבר לעבוד בבניין, בלי תלוש שכר וזכויות סוציאליות, כדי להגדיל את שכר הנטו. "לקחתי מחברים הרבה כסף, לא יכול להחזיר אותו", הוא אומר. לדבריו, ההפרשה לפיקדון אילצה אותו לוותר על מוצרי מזון בסיסיים, והוא אף התקשה לממן נסיעות באוטובוס ושיחות טלפון.

גם קאסי, מבקשת מקלט בת 26 מאריתריאה, מספרת שחוק הפיקדון פגע בה ובמשפחתה. היא מתגוררת ברחובות עם בעלה ושני ילדיהם, בני שנה ושנתיים וחצי. היא עובדת בניקיון ובעלה בבנייה. יחד הם משתכרים עתה פחות מ–8,000 שקלים נטו. בחודשים האחרונים צברו חוב בקופת החולים שבה מבוטחים ילדיהם וויתרו על טיפולים רפואיים. את הילדים נאלצו להוציא מהגן ולהעביר לחברה ששומרת עליהם ועל ילדים נוספים בדירת חדר. "גם לפני היה קשה, אבל עכשיו יותר קשה. הכל השתנה. לפני הייתי נותנת שניצלים ודגים לפעמים. עכשיו אני לא נותנת, אין לי מספיק כסף".

בישראל יש כ–35 אלף מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן. למרות זאת, מנתוני ההפקדות לפיקדון שמסרה המדינה לבג"ץ, עולה כי מדי חודש הופקדו כספים בקרן הפיקדון עבור 3,000–5,000 מבקשי מקלט. לפי הנתונים האלה, רוב מבקשי המקלט והמעסיקים שלהם, המחויבים להפריש 16% נוספים מגובה המשכורת על חשבונם, כלל לא העבירו כספים לפיקדון. בתשובת המדינה נכתב כי מטרת החוק לספק "תמריץ כלכלי ליציאת מסתננים מישראל", לצד "שמירה על הזכויות הסוציאליות של העובדים המסתננים". מטרות נוספות הן ייקור העסקתם של מבקשי המקלט ו"מתן נקודת פתיחה ראויה לתחילת חייהם של העובדים המסתננים מחוץ לישראל".

פחות ממינימום

המדינה טוענת בתגובתה כי החוק אמנם פוגע בזכות לקניין, אך באופן מצומצם, שכן מבקשי המקלט יקבלו את כספי הפיקדון בצאתם מהארץ. עוד מציינת המדינה כי גם עובדים ישראלים נדרשים להפריש 6% ממשכורתם לפנסיה. "המדינה סבורה שלא עלה בידי העותרים להוכיח, במישור החוקתי־ראייתי, כי ניכוי סכום המסתכם ב–20% משכרו של העובד המסתנן... מוביל — מניה וביה — לפגיעה בזכותו לקיום אנושי בכבוד", כתבה עו"ד שוש שמואלי מפרקליטות המדינה.

עוד נכתב בתשובת המדינה כי הממשלה פרסמה לפני כשלושה שבועות טיוטת תקנות שתאפשר למבקשי מקלט לקבל חלק ניכר מכספי הפיקדון עוד לפני יציאתם מהארץ, במקרים הומניטריים. לפי המדינה, התקנות יתנו זכאות למשיכת 70% מכספי הפיקדון לקורבנות של סחר בבני אדם, וגם לפי קריטריונים של גיל, הורות ומצב בריאותי או נפשי. במצב זה, טוענת המדינה, יינתן פתרון לאוכלוסייה במצוקה ואין מקום להתערבות בית המשפט.

את העתירה לבג"ץ הגישו קו לעובד, א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים, המוקד לפליטים ולמהגרים, האגודה לזכויות האזרח, המרכז לקידום פליטים אפריקאים, רופאים לזכויות אדם והתוכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב, יחד עם שבעה מבקשי מקלט. בעמותת קו לעובד אומרים כי נתוני השכר שהציגה המדינה, בניסיון להראות שחוק הפיקדון אינו פוגע בזכות לקיום בכבוד, אינם נכונים. בארגון עשו חישוב חדש, בהתבסס על נתוני ההפקדות לפיקדון שמסרה המדינה, ולפיו עמד שכר היסוד של מבקשי המקלט על כ–4,800 שקלים בממוצע. בקו לעובד מסבירים כי המדינה כללה בחישוב שלה שעות נוספות, דמי הבראה ורכיבים אחרים שאינם קבועים. עוד מציינים העותרים כי לאחר הפרשת הפיקדון, מחצית מהעובדים נאלצים להתקיים משכר הנמוך משכר המינימום.

"גם לפי הנתונים שלהם, שכר היסוד הוא פחות משכר מינימום", אומרת עו"ד מיכל תג'ר מקו לעובד. "יכול להיות שבן אדם ששכר היסוד שלו הוא פחות משכר המינימום עובד מסביב לשעון כדי להצליח להתמודד עם ה–20% האלה, ואז השכר הממוצע שלו מגיע באמת ל–6,000. מה בדיוק זה מלמד אותנו? שבשביל להרוויח 6,000 שקל לפני ניכוי של 20% ולפני מסים בן אדם צריך לעבוד עכשיו 250–300 שעות בחודש. זה לא מצב תקין. ומזה אפשר להתקיים בכבוד? אמא חד־הורית עם ארבעה ילדים שאין לה שום הבטחת הכנסה, אין לה קצבת נכות, אין לה קצבת ילדים, אין לה שירותי בריאות, אין לה שירותי רווחה, אין לה דיור ציבורי — יכולה להתקיים מ–6,000 שקל ברוטו שמהם מנכים 20% ועוד מסים? התשובה היא לא".

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.4649482