ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

מבקשי המקלט עברו מהעינויים בסיני לטראומה בישראל

צילום אילוסטרציה: א.ס.ף
תאריך: 8.1.17 מקור: הארץ, אילן ליאור

שבע שנים חלפו מאז היה בסיני, אך כל רגע חרוט היטב בזיכרונו של ג'וני. התקופה הזו הותירה צלקות בגופו ובנפשו. המונולוג שלו מצמרר, קשה להפסיק את השטף. השירות הצבאי באריתריאה, החיפוש אחר עתיד טוב יותר, הבריחה המסוכנת, מחנה הפליטים באתיופיה, החטיפה מסודאן, המסע הכפוי במדבר ובעיקר הזוועות במחנה העינויים בסיני. חודשיים של אלימות קשה, התעללות נפשית ומראות של חברים מתים שלעולם לא יעזבו אותו. "כל בוקר יש אנשים שמרביצים. אתה מרים את הרגליים עד שיוצא לך דם. מתי שיש לך דם על הרגל הוא מעמיד אותך על מלח כדי שיכאב לך. מרביצים לך בפנים, בידיים עם צינור של מים. אם אתה בוכה, עוד יותר כולם באים אליך להרביץ. עדיין יש לי סימנים של כל מה שעברתי בסיני. לא חשבתי שאני אצא מהדברים האלה", הוא אומר ומספר כי הזיכרונות חוזרים אליו לא פעם. "אני מנסה לשכוח את סיני, אבל לא יכול".

ג'וני לא הצליח לגייס כסף שדרשו חוטפיו כדי לשחרר אותו ממחנה העינויים. אחרי חודשיים מכרו אותו לבדואי, שהיה זקוק לעובדים לבנייה. תחילה התייחס אליו יפה, אך בהמשך עבר גם שם התעללות. חודש וחצי אחר כך הצליח לברוח. "שמעתי שאם בורחים, צריך לברוח לכיוון ישראל. להיזהר לא לקחת שמאלה ולא הרבה ימינה. איפה שהשמש עולה, מזרח", הוא מספר. בשארית כוחותיו הגיע לגבול ונאסף בידי חיילי צה"ל. "אתה לא מבין כמה נתתי למדינת ישראל נשיקה. היא הצילה אותי ממצרים, הצילה את החיים שלי. אני חשבתי שזו מדינה דמוקרטית ומתוקנת והיא מבינה גם הכל, שפליט זה פליט". המציאות היתה פחות ורודה. "לא קיבלתי עזרה, לא איכפת להם", הוא אומר ומדגיש: "כל כך רציתי לדבר".

הסיפור שלו לא חריג. הוא אחד מאלפים ששרדו את מחנות העינויים בסיני וחיים היום בישראל. המדינה אינה מעניקה להם יחס מיוחד. מבחינת הרשויות, דינם ככל מבקש מקלט מאריתריאה או סודאן שנמצא כאן. סיוע הם מקבלים בעיקר מארגוני זכויות אדם, אך גם זה מצומצם יחסית. המדינה מפעילה עליהם לחץ כבד לעזוב את ישראל ולשוב לארצם. ואם לא לארצם, אז לאוגנדה או לרואנדה. "מאוד קשה במדינת ישראל עכשיו", אומר ג'וני, כעת בן 30, המצפה בקרוב לילד ראשון. "אם יחזירו אותנו מה יקרה? אם אומרים בישראל שהפליטים צריכים להיות 20 שנה בכלא, אני מעדיף להיות בכלא 20 שנה, כי אני יודע מה המצב בלוב, בסודאן, באוגנדה גם. הרבה אנשים מתים".

אחוזים עצומים
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, בשיתוף עם רופאים לזכויות אדם, חושף שיעור גבוה במיוחד של מצוקה נפשית בקרב מבקשי מקלט מאריתריאה שעברו בחצי האי סיני בדרכם לישראל. בין 38%–67% מהם סובלים מתסמינים של הפרעה פוסט טראומתית ובהם סיוטים, זיכרונות חודרניים, עוררות יתר, פחד או תחושת ניתוק. זאת, לעומת 7%–10% מאוכלוסיית ישראל. כרבע מהמשתתפים במחקר סובלים מדיכאון, פי ארבעה מהשיעור באוכלוסייה הכללית בישראל ובארצות הברית. כ-71% מהמשתתפים עברו עינויים או היו עדים להם וכ-27% נאנסו או הותקפו מינית, או היו עדים למעשים האלה. רבים דיווחו גם שחוו את אחד הדברים הבאים או נחשפו אליו: 82% מחסור במזון או מים, 76% מחלה ללא נגישות לטיפול רפואי, 72% קרבה למוות, 69% מצב קרב, 67% כליאה, 66% פציעה חמורה, 59% הפרדה כפויה מהמשפחה ו- 38% רצח של בן משפחה או חבר.

את המחקר ביצע קים יובל, דוקטורנט מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ' עמית ברנשטיין. עיקריו יוצגו היום בכנס "לקראת שיקום" בנושא הטיפול בניצולי העינויים בסיני החיים בישראל, שייערך במרכז מורשת בגין בירושלים, ביוזמת רופאים לזכויות אדם, א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט) והמוקד לפליטים ולמהגרים. במסגרת המחקר, 78 נשים וגברים שעברו בסיני בדרכם לישראל מילאו בשלהי 2015 שאלונים בשפה הטיגרינית. המשתתפים במחקר פנו במשך השנים לעזרת ארגוני זכויות אדם, אך לא בשל בעיות נפשיות. ליווה אותם צוות מתוך קהילת מבקשי המקלט מאריתריאה שהוכשר במיוחד לשם כך.

"ברור שיש פה למעשה מצב מאוד חמור, הייתי אומר אפידמיה", אומר יובל בשיחה עם "הארץ". "מדובר על שיעורי תחלואה נפשית, פוסט טראומה, מאוד גבוהים. אם אתה משווה למשל את האחוזים של חיילים שהיו באפגניסטאן או חיילים בישראל שנחשפים לקרבות, אנחנו מדברים פה על אחוזים שגבוהים מהם פי ארבעה". יובל מסביר כי המצוקה הנפשית החריגה נובעת לא רק מאלימות קשה שחוו הנשאלים. "מדובר על אנשים שנחשפו לשורה של טראומות. זה לא רק העינויים בסיני. גם רצף חיים — גם במדינת המוצא, גם לאורך הדרך. עינויים זה פגיעה בטווח מאוד גדול. אתה יכול לחשוב על אונס, על אלימות כלפי הגוף, אבל אפשר לחשוב גם על הרבה דברים שקשורים לאלימות כלפי הנפש. הרבה מהעינויים נעשו כדי שאנשים אחרים יראו — לוקחים בן אדם ומכניסים אותו לחדר ובחדר הזה מענים אנשים אחרים. הפגיעה פה היא עוד אלמנט – לא רק הפגיעה הפיזית, אלא מנסים לשבור את רוחם. האנשים שהשתתפו במחקר שלנו מספרים על הרבה מאוד חוויות כאלה".

יובל מעריך כי שיעור החשיפה לעינויים והסובלים ממצוקות נפשיות שונות אף גבוה יותר מזה שמצא במחקר. "דברים שאני ואתה יכולים להחשיב כעינויים אדם יכול לא להחשיב כעינויים ולהיפך. אנחנו גם יודעים ממחקרים שיש הרבה מאוד פעמים דיווח חסר על דברים כאלה. אנשים לא רוצים לזהות את עצמם כמי שנאנסו לדוגמה", הוא מסביר. "במדגם אני מדבר על דיווחים על תקיפה מינית – 40% מהנשים מדווחות על אונס או התעללות מינית. ברור שהנתונים גבוהים יותר. כמעט תמיד יש דיווח חסר".

הוא מדגיש כי "מדובר באחוזים עצומים. זה מספרים שהאוכלוסיות היחידות שאתה רואה את זה אצלן בכזו רמה של חשיפה לאירועים טראומתיים זה פליטים ומבקשי מקלט ואנשים שעברו עינויים בכל מיני קונטקסטים – אם זה בקמבודיה או במקומות מסוימים בדרום אמריקה, והרבה מאוד פליטים מאפריקה, שמגיעים ממדינות שבהן עשו להם דברים איומים ונוראים, אבל גם בדרך. התוספת הזאת של סיני היא תוספת מאוד משמעותית לכל מסכת הסבל. וכמובן, גם כשמגיעים לפה אנשים ממשיכים להיחשף לכל מיני דברים, גם אם זה לא עינויים ברמה שאנחנו מדברים עליהם בסיני — תקיפה או סכנה לגוף — אלה עדיין דברים מאוד קשים. החשש לא לקבל ויזה או להיות מגורשים, להישלח לחולות או לסהרונים, לא להצליח לעבוד, להיזרק לרחוב".

המחקר בחן גם את הבעיות המעיבות על חיי היומיום של מבקשי המקלט בישראל. כ–80% מהמשתתפים בו העידו כי חשש מגירוש לארץ המוצא מהווה בעיה חמורה או חמורה ביותר עבורם. כ-70% מהנשאלים ציינו כי היעדר אמצעים כלכליים לרכישת מזון, לתשלום שכר דירה או לקניית ביגוד היא בעיה של ממש ויותר מ-60% הצביעו על דאגה ממשית בשל היעדר נגישות לטיפול רפואי. רוב המשתתפים דיווחו כי הם עובדים בעבודות כפיים, רובן קצרות מועד, כאשר פחות מ-20% עובדים במשרה מלאה. יותר מ-60% העידו כי אי היכולת למצוא עבודה או תנאי עבודה לא נאותים מהווים עבורם בעיה חמורה או חמורה ביותר.

יובל מציין כי ישראל לא העניקה יחס וטיפול ראוי למי שעברו במחנות בסיני. "האנשים האלה נשלחו לסהרונים בלי שבכלל יש איזו הבנה לגבי המצב שלהם", הוא אומר. "התגובה שלהם היא כמעט טבעית – בהיחשפות לכזו רמה של טראומה הגוף והנפש נמצאים בשוק ומנסים להסתגל באמצעות מה שיש להם. וזה שהמדינה מערימה עוד ועוד קשיים מכל הסוגים והמינים – בין אם כלכלית, או הסוגיות עם הארכת הוויזה שמקשה מאוד על אנשים לעבוד בצורה סדירה וגורמת אי ודאות והרבה לחץ – כל הדברים האלה כמובן מחמירים את המצב". לדבריו, אחת הבעיות הרגשיות העיקריות היא "השבר בביטחון הבסיסי בקיום, בשלמות הגוף, בזה שאפשר לסמוך על אנשים".

סיוע מוגבל מאוד
לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בישראל כ–29 אלף מבקשי מקלט מאריתריאה וכ–8,000 מסודאן. במוקד לפליטים ולמהגרים מעריכים כי כ–4,000 מהם (יותר מ-10%) עברו במחנות העינויים בסיני. כ-1,000 מקורבנות המחנות בסיני נכנעו ללחץ ועזבו בשנים האחרונות את ישראל, מבלי שקיבלו עזרה. עד כה הכירה ישראל בכ–500 מבקשי מקלט בלבד כקורבנות סחר בבני אדם ורק אלה זכאים לתמיכה ושיקום מטעם המדינה — אך גם סיוע זה מוגבל לשנה בלבד. דלת שלכאורה פתוחה עבור כל מבקשי המקלט היא מרפאת גשר ביפו המעניקה להם סיוע נפשי, אותה פתח משרד הבריאות לפני כשלוש שנים. ואולם המרפאה מספקת שירותים רק במשך תשע שעות בשבוע ורשימת ההמתנה אליה ארוכה. בקיץ האחרון היא אף הודיעה כי אינה יכולה לקלוט עוד מטופלים חדשים בשל עומס רב.

"התנערותה של המדינה מאחריותה למתן שירותים רפואיים וסוציאליים לניצולי עינויים אינה מוסרית, אינה סבירה ופוגעת בזכויות אדם בסיסיות", אומרת ד"ר זואי גוטצייט, מנהלת מחלקת חסרי מעמד ברופאים לזכויות אדם. "מצבם של ניצולי העינויים בסיני שחיים בינינו עתיד להידרדר, אלמלא תכיר המדינה באחריותה להושיט להם עזרה. אנו קוראים למשרדי הבריאות והרווחה לשתף פעולה עם ארגוני החברה האזרחית ולחלוק בידע ובניסיון שנצבר אצלנו, לצורך הקמת מנגנוני זיהוי והכרה בניצולי העינויים, ולשם הגשת הטיפול והשיקום שלו הם זקוקים".

סיימון, בן 25 מאריתריאה, נחטף בסודאן והובא למחנה בסיני, שם הוחזק חודשיים. "אתה קשור עם 10–11–12 אנשים בשרשרת. היו מרביצים לנו 24 שעות, אתה מרים את הרגל שלך למעלה, שמים חשמל. מרביצים לך בנשק. 24 שעות. איך יצאתי מזה? אני לא מאמין לעצמי. הייתי מעדיף למות בזמן הזה. היה לי ממש קשה", הוא מעיד ומספר כי נדרש לגייס כופר בסך 13 אלף דולר ממשפחתו כדי להשתחרר. "אפילו כשהיה לי 10,000 דולר זה לא הספיק בשבילם. תמיד היו מרביצים לי. אלה שאין להם כלום ישר הורגים אותם לידך, שתפחד. היה לנו סוף העולם. הייתי הכי צעיר גם, הייתי בן 18. ניסיתי להרוג את עצמי בחשמל, אבל תפסו אותי. רציתי למות, לא יכולתי להיות ככה". הוא מספר כי לבסוף הצליח לברוח מהמחנה יחד עם עוד עשרות מבקשי מקלט.

גם הוא מתקשה להשתחרר מהזיכרונות הנוראיים ממחנות העינויים בסיני. "הגעתי לישראל לפני שש שנים", הוא אומר. "הייתי בסהרונים שבוע ואחרי זה שחררו אותי והגעתי לתל אביב. היתה לי בעיה ממש רצינית, היה לי קשה, הייתי חולה גם, לא היתה לי עזרה. הגעתי עם כל המכות, כל הבעיות שהיה לי בסיני. הייתי במצב ממש לא טוב, שלושה חודשים לא יכולתי לעשות כלום", הוא משחזר. הוא פנה לעמותת א.ס.ף וזו הפנתה אותו לטיפול. "לא הייתי נורמלי כשהגעתי לישראל. הייתי זוכר כל פעם מה שעבר עלי. זה היה ממש קשה בשבילי. הייתי ממש מרגיש לא טוב. לא יכולתי אפילו לספר כמו שצריך מה שהיה, מה שעשו לי בסיני. אחרי שנתיים קצת התחלתי להשתפר, לחיות חיים נורמליים".

וזו, מדגיש יובל, אחת המטרות העיקריות של המחקר – להבין איך אפשר לסייע לאנשים האלה לשקם את חייהם. "אנשים עברו דברים איומים ונוראים, אבל יש אנשים שהצליחו להרים את עצמם מזה, לבנות משפחה ולעבוד ולהיות עם חיים מלאים ככל שניתן, גם אם יש להם היסטוריה מאוד מורכבת ואפילו אם הם סובלים מסימפטומים מסוימים שיכולים להיות מאוד קשים. אנחנו לא מדברים פה על קהל עצום ואדיר של אנשים חסרי אונים", הוא אומר. "יש מה לעשות – יש התערבויות שהן לאו דווקא נורא יקרות או ממושכות, שעוזרות והן מאוד רלוונטיות ספציפית לאוכלוסייה הזאת. מדובר פה בקהילה בטראומה שמנסה להשתקם, זה שמתעלמים מזה הרבה פעמים מחמיר את המצב".

בינתיים חולם ג'וני לחזור לאריתריאה ולהתאחד עם משפחתו. "החלום שלי לא להישאר כאן בארץ. החלום שלי לחזור למדינה שלי. אנחנו מדברים יום־יום, שעה־שעה, איך לחזור למדינה שלנו", הוא אומר. בינתיים, הטראומה מעצבת את חייו. "בגלל מה שקרה שם אני עושה עכשיו רק דברים טובים לאנשים", הוא מסביר ומציין כי פתח מועדונית לילדים מהקהילה האריתריאית בתל אביב. "אם אני אעבוד בעבודה מאוד קשה אני אחשוב יותר מדי על סיני. אם אני עם ילדים אני אחייך, אני אשחק איתם, אני סבבה". בשנה האחרונה הוא חי עם בת זוג שעברה גם היא חוויות איומות בסיני. "היא הגיעה לכאן, ראיתי שלא קיבלה עזרה, שום דבר. אמרתי לה תהיי איתי, נתחזק אחד עם השני, בואי נסתכל קדימה, לא אחורה, לא להיות חלשים".

http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.3221794