ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

מאבק בכליאה

כליאת שווא היא אמצעי מרכזי בו נוקטת ממשלת ישראל נגד מבקשי המקלט. במקום לפעול על פי מחויבותה הבינלאומית לבדוק בקשות מקלט, לסייע למבקשי המקלט שבקרבה ולהכיר בהם כפליטים, ממשלת ישראל בוחרת להזניח אותם ולשבור את רוחם במתקני הכליאה השונים. מדיניות זו מנוגדת לחוק הבינלאומי, סותרת את סעיפים 7 ו-13 לאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות (ICCPR) ומפרה את סימן כ"ו לאמנה בדבר מעמדם של פליטים. מעבר לכך, כליאתם של מבקשי המקלט פוגעת אנושות באלו שברחו מארצם בגלל רדיפה, גיוס בכפייה ומאסרים שרירותיים ולא מקדמת את שיקום שכונות דרום תל-אביב אליהן נשלחו אלפי מבקשי מקלט במשך שנים על-ידי הרשויות.

בשנים הראשונות להגעתם של מבקשי המקלט לישראל, נכלאו אלו שחצו את הגבול בבתי הכלא "קציעות" ו"סהרונים". תקופות המאסר נמשכו בין שבועות למספר חודשים. לאחר שנים של הימנעות מקביעת מדיניות ברורה, החליטה הממשלה ב-2011 להקים גדר הפרדה בגבול מצרים (שהיום מונעת כמעט לחלוטין כניסה מגבול מצרים) ולפעול לכליאה מאסיבית של מבקשי מקלט. בינואר 2012 העבירה הכנסת את תיקון מספר 3 לחוק למניעת הסתננות, שאפשר את השמתם של מבקשי המקלט במתקן "חולות". שר הפנים דאז, אלי ישי, חשף את מטרת הכליאה כשהצהיר: "עד שתהיה לי אפשרות לגרש אותם אני אכלא אותם כדי להמאיס עליהם את חייהם".

החוק לא רק גזר מאסר ממושך על מי שחצה את הגבול לישראל, אלא גם (ובעיקר) על מבקשי מקלט שחיו שנים ארוכות בישראל וזומנו בבוקר בהיר אחד להתייצב במתקן הכליאה "חולות".

מאז 2012 מתנהל מאבק משפטי נגד התיקונים השונים לחוק למניעת  הסתננות. לאחר שלוש עתירות לבג"ץ שבהן נפסלו סעיפים מהחוק, העבירה הממשלה בפברואר 2016 את התיקון האחרון לחוק למניעת הסתננות, תיקון מספר 6. תיקון זה מהווה קבלה של פסיקת בג"ץ האחרונה, מאפשר את המשך קיומו של מתקן "חולות", אך מגביל את תקופת המאסר בו לשנה אחת.

נכון לאפריל 2016 נמצא מתקן "חולות" בתפוסה מלאה של מעל ל-3,300 איש, כאשר מבקשי מקלט ממשיכים להיות כלואים בו ללא משפט.

מתקן "חולות"

מתקן "חולות" שבפתחת ניצנה מכונה "פתוח" אך בפועל הוא כלא לכל דבר. הוא מנוהל ע"י שירות בתי הסוהר, והכלואים נדרשים להתייצב לספירה יומית ולשהות בו בלילה. ב"חולות" כלואים "מסתננים שקיים קושי בגירושם מישראל". כלומר, אריתראים וסודנים שישראל אינה יכולה לגרש למדינות מוצאם על פי החוק הבינלאומי. לחולות לא מזומנים נשים, קטינים, בני 60 ומעלה וגברים נשואים או אבות לקטינים. גם אנשים חולים ונכים לא אמורים להיכלא בחולות, אך בפועל מזומנים למתקן רבים במצב רפואי או נפשי קשה.

הכלואים הם אנשים צעירים שחלק ניכר מחייהם עבר עליהם בבריחה או בכלא. הם חיו בישראל שנים רבות והחלו לשקם את הריסות חייהם, אך כל זה נגדע באחת. הכליאה מונעת מהם ללמוד, לרכוש מקצוע, להקים משפחה, ולמעשה הם יושבים ורואים את חייהם כלים לנגד עיניהם. הייאוש הגובר, התנאים הקשים והלחץ הכבד של פקידי רשות ההגירה ב"חולות" נועדו להשפיע על הכלואים להסכים "מרצונם" לעזוב את ישראל לגורל לא ידוע. 

רבים מהכלואים הם ניצולי רדיפות, עינויים ורצח עם. מחקרים מראים כי כליאתם של מבקשי מקלט גורמת להחמרה במצבם הנפשי ועלולה לסכל אפשרות סבירה להחלמה וריפוי בעתיד. לאי הוודאות בכל הנוגע לכליאתם במתקן יש השפעה הרסנית על חייהם. לכליאתם יש השפעה קשה גם על כלל קהילת מבקשי המקלט שטרם נכלאו וניתן לזהות מגמה של ייאוש קיצוני וחוסר אונים בקרב הקהילה. רבים מבטאים חוסר ביטחון וחרדה מפני העתיד, וכן תחושה של חוסר יכולת לשלוט ולהשפיע על מהלך חייהם.

מאחר ומתקן הכליאה נמצא באמצע המדבר, סמוך לגבול מצרים ורחוק שעות נסיעה מהעיר הקרובה ביותר – ה"שוהים" הם למעשה כלואים לכל דבר, ויכולים לצאת רק למדבר. התנאים במתקן קשים – הכלואים משוכנים בחדרים צפופים (רק בחורף 2015, בעקבות פניות מארגוני זכויות אדם, הותקן בהם מיזוג אוויר), הם מדווחים על מחסור במזון בחדר האוכל, היעדר טיפול רפואי הולם ועל היעדר כל פעילות חינוך או פנאי. אך גרוע מכול הוא הייאוש הגובר לנוכח היעדרה של כל תקווה לשחרור. (לדו"ח המלא של המוקד לפליטים ומהגרים על תנאי החיים בחולות ומתקני הכליאה הנוספים מפברואר 2016).

עלות הפעלת מתקן "חולות", שבו יש מקום רק לכ-3,300 איש, היא 100 מיליון שקל בשנה, סכום עתק שיכול היה לשמש לשיקום שכונות דרום תל אביב, לשירותי רווחה וחינוך ולקליטת פליטים באופן מסודר והומני.

חקיקה ועתירות

 

תיקון #3 לחוק למניעת הסתננות (ינואר 2012)

 מאז ינואר 2012 עומלת המדינה על שורה של תיקונים לחוק למניעת הסתננות, אשר יאפשרו כליאה של מבקשי מקלט מאריתריאה וסודן. בינואר 2012 נחקק תיקון מספר 3 לחוק, אשר קבע כליאה של לפחות 3 שנים במתקני הכליאה השונים ולעיתים עד האפשרות לגרש את האדם חזרה לארץ המוצא שלו.

היה זה הצעד המשמעותי הראשון שנקטה המדינה לכיוון של כליאה המונית של מבקשי מקלט. בשלב זה טרם הוקם מתקן חולות, ומבקשי המקלט נכלאו בבתי כלא של ממש, בראשם  בתי הכלא "סהרונים" ו"קציעות". החוק אפשר אמנם הגשת בקשות מקלט של הכלואים ושיחרורם מהכלא במקרה שבקשותיהם לא התקבלו, אך בפועל הבקשות לא נבחנו בעוד מבקשי המקלט נותרו כלואים.

לאחר עתירה של ארגוני זכויות האדם, ביניהם א.ס.ף, החוק נפסל על ידי בג"ץ בספטמבר 2013. שופטי בג"ץ פסלו את החוק, שהיווה פגיעה חסרת תקדים בזכויות אדם בישראל, בעיקר בשל העיוות שבכליאה בלי משפט, ללא בחינה רצינית של בקשות מקלט. בין היתר קבע בית המשפט כי "שלילת חירותם של המסתננים על ידי כליאתם לתקופה ארוכה הינה פגיעה אנושה ולא מידתית בזכויותיהם, בגופם ובנפשם. אל לנו לפתור עוול אחד ביצירת עוול אחר". המסר העיקרי של שופטי בג"ץ לממשלה ולכנסת נאמר מפיה של השופטת עדנה ארבל: "המסתנן אינו נכנס בשערי המדינה ומשיל מעליו את אנושיותו וזכויותיו היסודיות".

 

תיקון #4 לחוק למניעת הסתננות (דצמבר 2013)

בתגובה לפסילת החוק בבג"ץ, חוקקה המדינה בדצמבר 2013 בהליך בזק את תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות, שאמור היה לעקוף את הוראות בית המשפט. התיקון קבע כי ניתן לכלוא ללא משפט מבקשי מקלט בכלא מיוחד ליוצאי אריתריאה וסודן, לתקופה של שנה. לאחר שנה הם יועברו למתקן פתוח עד שניתן יהיה לגרשם. כלומר- לתקופה בלתי מוגבלת. זהו התיקון שהורה על הקמת מתקן "חולות".

שוב עתרו ארגוני זכויות האדם, כולל א.ס.ף, ובספטמבר 2014 התיקון נפסל על ידי בג"ץ. בהחלטה נאמר כי "מסתננים אינם מאבדים מזכותם לכבוד כמלוא הנימה אך בשל כך שהגיעו למדינה בדרך לא דרך. אין הם משילים את כבודם בהיכנסם למשמורת או למרכז השהייה, והזכות לכבוד עומדת להם במלוא עוזה גם אם הגעתם למדינה נעשתה בדרך של הגירה בלתי מוסדרת". יחד עם זאת, הסיבה הרשמית לפסילת החוק היתה תקופת הכליאה הממושכת והיותו של מתקן השהייה הפתוח "לא פתוח מספיק", אך לא עצם כליאתם של מבקשי מקלט ללא משפט והשימוש בבני אדם כאמצעי להרתעת בני אדם אחרים. קביעה זו הותירה פתח לתיקון נוסף של החוק, כך שיהיה "מידתי" יותר.

 

תיקון #5 לחוק למניעת הסתננות (דצמבר 2014)

לאחר שפסל את החוק בפעם השנייה, הקציב בית המשפט לכנסת 90 יום לתיקון נוסף, אחרת ייסגר מתקן "חולות". ההכרזה על פיזור הכנסת לא עצרה את הכנסת מהעברת תיקון נוסף, שימנע את סגירת מתקן "חולות". לכן, ממש ערב פיזורה, בישיבתה האחרונה של הכנסת ה-19 בדצמבר 2014, נחקק תיקון מספר 5 לחוק למניעת הסתננות. תיקון זה קבע כי מבקשי מקלט שנכנסים לישראל יכלאו לתקופה של שלושה חודשים בכלא סהרונים, וממנו יועברו למתקן השהייה חולות לתקופה של 20 חודשים. כן קובע התיקון כי מבקשי מקלט מאריתריאה שנכנסו לישראל לפני מאי 2009 ומבקשי מקלט סודנים שנכנסו לישראל לפני מאי 2011 ייכלאו גם הם לתקופה של 20 חודשים במתקן השהייה חולות. פרק נוסף בתיקון קובע הקמת קרן פיקדון, אליה יפרישו מעסיקיהם של מבקשי מקלט והעובדים עצמם חלק משכרם לקרן, ממנה ניתן יהיה למשוך את הכסף רק עם עזיבת ישראל. מכיוון ששר האוצר טרם הוציא את הצו בעניין, הקרן עוד לא הוקמה.

ארגוני זכויות האדם, וא.ס.ף ביניהם, הגישו עתירה נוספת נגד תיקון מס' 5 לחוק ההסתננות. העתירה התקבלה באופן חלקי בלבד, כשרק הסעיף שמתייחס למשך תקופת הכליאה נפסל על ידי בג"ץ. נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור אמנם כתבה כי "כאזרחית, הייתי שמחה לראות את מדינתי שלי עם יותר חמלה, גם כלפי מי שחשוד בכך שהסתנן לישראל", אך החוק החדש אושר, תוך הגבלת משך הכליאה לשנה בלבד.

 

תיקון #6 לחוק למניעת הסתננות (פברואר 2016)

לאחר שבג"ץ התערב בפעם השלישית בהסדר הכליאה של מבקשי המקלט בחולות, ביקשה המדינה לתקן את החוק פעם נוספת, כדי למנוע את סגירת המתקן. ממשלת ישראל, שקיבלה ארכה של חצי שנה, החלה לחבר במרץ תיקון חדש לחוק ההסתננות במטרה לעמוד בתנאים שקבע בג"ץ מצד אחד, אך להקשיח את התנאים אליהם לא התייחס בית המשפט מצד שני. כתוצאה מכך, קידם שר הפנים לשעבר סילבן שלום את תזכיר תיקון מספר 6 לחוק ההסתננות שפורסם בנובמבר 2015.

תחת כסות של התחשבות בפסיקת בג"ץ, ניסתה הממשלה בהובלת שר הפנים להחמיר את תנאי הכליאה במתקן חולות ולהקשות על חייהם של מבקשי המקלט, כולל אלו שהיו מוגנים מזימון לחולות עד לאותו שלב.

על פי התזכיר, תקוצר תקופת המאסר בחולות משנה ושמונה חודשים לשנה וחצי, בניגוד לדרישת בג"ץ לתקופת מאסר של שנה. חמור מכך, ביקש התזכיר המוצע לבטל שורה של סעיפים שהקנו פטור מזימון לחולות לחלק ממבקשי המקלט. כך למשל, הסעיף שפוטר אבות לקטינים מכליאה נשמט מהצעת התיקון לחוק. בנוסף, אסר התזכיר על פנייה לבית המשפט בבקשה להוציא צו מניעה המקפיא זימון לחולות מסיבות כאלה ואחרות.

בתגובה, יצאו ארגוני זכויות האדם ובהם א.ס.ף. למאבק בכנסת למען ביטול התזכיר לתיקון חוק ההסתננות. בין היתר פורסם נייר עמדה המפרט את מגרעות המדיניות הישראלית כלפי מבקשי המקלט בכלל, ואת הבעייתיות של תזכיר תיקון מספר 6 בפרט.

פרישתו של סילבן שלום מהחיים הפוליטיים ומינויו של אריה דרעי לשר הפנים במקומו, בלמו את קידום התיקון הפוגעני לחוק ההסתננות. השר החדש הודיע כי עליו ללמוד את הנושא, ולכן לא ימשיך לקדם את תזכיר החוק שקידם סילבן שלום. יחד עם זאת, על הממשלה היה להעביר תיקון כלשהו לחוק במסגרת הזמן שהקציב בג"ץ, אחרת מתקן "חולות" היה נסגר. לכן, בפברואר 2016 עבר בכנסת תיקון מספר 6 לחוק ההסתננות, בנוסח מרוכך. התיקון שאושר מקצר את תקופת הכליאה בחולות לשנה, בהתאם לפסיקת בג"ץ, ולא משנה או מבטל את הסעיפים שעסקו בתנאים לקבלת פטור מזימון או לפנייה לבתי המשפט נגד הכליאה.

 

לצד הפעילות המשפטית, א.ס.ף היתה שותפה למאבק ציבורי נגד הכליאה:

 

דוחות וניירות עמדה של א.ס.ף

 

כתבות על מתקן "חולות"