ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

להשקיע בשכונות, לא במתקני הכליאה

תאריך: 8.4.14 מקור: הארץ, יותם גדרון
ביום שלישי שעבר התקיים בבג״ץ דיון בעניין החוק למניעת הסתננות. מכוחו של תיקון זה, אשר חוקק בפזיזות על מנת לרוקן מתוכן את פסיקת בג״ץ, שפסלה את התיקון הקודם לחוק - מועברים חלק ממבקשי המקלט בישראל אל ״מתקן השהייה״ שהוקם בעבורם בדרום הארץ. מלבד כמה הפרעות מהקהל, בתוך אולם בית המשפט התנהל הדיון כסדרו ובנינוחות יחסית. הרגשות העזים שהסוגיה הנדונה מעוררת בלבם של רבים מצאו את דרכם אל תוך אולם בית המשפט רק מפעם לפעם, כאשר הדלתות נפתחו לרגע, וניתן היה לשמוע את קולות ההמולה ששררה בחוץ: תושבי דרום תל אביב ומבקשי מקלט, אשר לא הצליחו להיכנס פנימה.
 
על פי המהומה שהתחוללה מחוץ לאולם שבו התקיים הדיון, מהומה שאף נמשכה הרבה לאחר שהסתיים, ניתן היה אולי לחשוב שפסק הדין בנושא החוק למניעת הסתננות עלול לשנות מן הקצה אל הקצה את מצב השכונות בדרום תל אביב. ואולם, החוק למניעת הסתננות שבו דן בג״ץ, בדיוק כמו קודמו אשר נפסל, הוא חוק שנועד להדיח אוכלוסייה שלמה אל תנאי קיום בלתי אנושיים. במובן הזה, הוא מהווה המשך ישיר של אותה מדיניות, אשר הפכה את שכונות דרום תל אביב לשטח הפקר.
 
חקיקה שמטרתה לשלול את חירותם של בני אדם למשך פרק זמן בלתי מוגבל; חקיקה שנועדה למרר את חייהם של בני אדם ולדרדרם לעוני ולמצוקה, על מנת שיסכימו לשוב למקום שבו צפויות להם סכנות מוכרות וידועות; חקיקה שמבקשת להוציא מידיהם של בני אדם כל שליטה שיכולה להיות להם על חייהם או עתידם; חקיקה שמתייחסת לבני אדם כאל אמצעים להרתעתם של אחרים; חקיקה כזאת פירושה שחייהם של בני אדם מסוימים נמצאים מחוץ לתחום ההגנה של החוק. לא רק שהחוק אינו מכיר באנושיותם של בני אדם אלה, אלא שכל מטרתו היא להבטיח את הותרתם מחוץ למרחב הקיום האנושי.
 
בני אדם כאלה ניתן להעמיד בתור לפני לשכות רשות האוכלוסין, בכל מזג אוויר, ימים שלמים, יום אחרי יום. בבני אדם כאלה ניתן להתבונן כאשר הם ישנים ברחוב או כשהם חיים בצפיפות מחרידה, ולראות פושעים. בני אדם כאלה ניתן גם להעמיס על מטוסים ולשלוח ללא היסוס לידי רודפיהם, או לדחוף מבעד לגדר הגבול לידי מעניהם ואף אל מותם. במלים אחרות, את חייהם של בני אדם כאלה ניתן להפקיר, ובמקביל לטעון, כי הדבר נעשה מתוך הקפדה על שלטון החוק.
 
אישור התיקון לחוק למניעת הסתננות ותחילת כליאתם של מבקשי מקלט במתקן "חולות" לא שיפרו במאום את המצב בדרום תל אביב. להיפך, זימונם של חברים בקהילת מבקשי המקלט אל מתקן "חולות", ובראש ובראשונה זימונם של אלה מהם שכבר חיו בישראל כמה שנים וסייעו מבחינה כלכלית לאחרים, הביאה להידרדרות במצבם של רבים ממבקשי המקלט החיים בתל אביב. כמו כן, רבים פוטרו מעבודתם, שכן לא הצליחו לחדש את אשרות השהייה שלהם, המבטיחות כי מעסיקיהם לא ייקנסו, ובקרוב שוב נראה מבקשי מקלט חסרי בית ישנים בחדרי מדרגות ובגינות הציבוריות בדרום תל אביב.
 
את המדיניות הישראלית כלפי מבקשי מקלט בשום פנים ואופן לא מנחה דאגה לשכונות דרום העיר, ולא שאיפה לשפר את רווחת תושביהן. אילו אלה היו בראש מעייניה, המדינה היתה משקיעה מאות מיליונים באותן שכונות, ולא במכלאות ענק. את המדיניות הישראלית מנחה חוסר רצון לקבל פליטים, וליתר דיוק, חוסר רצון להכיר בכך, שהמחויבויות המוטלות על ישראל על פי דין ועל פי עקרונות המוסר הבסיסיים ביותר פירושן גם קליטתם לפרק זמן, שאת משכו אין באפשרותנו לחזות מראש, של מי שלא רק שהם אינם יהודים - הם גם אפריקאים.
 
המדיניות כלפי מבקשי המקלט הפכה את שכונות דרום תל אביב לשטח הפקר. זו האמת. עם זאת, המשך השימוש בחוק לצורך דחיקתה של אוכלוסיית מבקשי המקלט אל תנאים בלתי אנושיים פירושו המשך ההזנחה של שכונות דרום תל אביב, והמשך ההתכחשות לזכויות של כלל תושביהן.
 
בין אם זו תהיה קביעתו של בג״ץ ובין אם לא - הצדק דורש את ביטולו של החוק למניעת הסתננות. עם זאת, הוא דורש גם שינוי תודעתי ביחסה של המדינה למבקשי המקלט. התפישה ולפיה מבקשי המקלט אינם בני אדם שהחוק מסוגל להכיר בקיומם האנושי, אינה מיטיבה עם איש.
 
מדיניות הוגנת כלפי מבקשי מקלט מכירה באחריות שיש לחוק על חייהם של בני אדם, ולא מבקשת להשתמש בו רק על מנת להכשיר את הפקרתם, את מחיקתם ואת הסרת האחריות של המדינה ממה שיעלה בגורלם. מבקשי המקלט יכולים לחיות במדינת ישראל כאחד האדם עד יעבור זעם בארצותיהם. לשם כך דרוש בראש ובראשונה שהחוק בישראל, וגם אזרחי המדינה, יכירו בכך שגם הם חלק מהקהילה האנושית.