ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

כך פועלת רשת ההברחות מאריתריאה לישראל

צילום: שרון ליבנה
תאריך: 5.11.12 מקור: שרון ליבנה, מגפון

נציבות האו"ם לפליטים בשווייץ פירסמה דו"ח חדש הפורש תמונה רחבה של נתיבי ההברחה של נתינים אריתריאים מאריתריאה לסודאן ועד לסיני וישראל. הדו"ח מגדיר את ההגירה החוצה מאריתריאה כ"הגירה מעורבת" שיש לה כמה גורמים, מתאר את נתיב ההברחה שמופעל בעיקר על ידי מבריחים משבט הרשאידה, וגם חושף תופעה חדשה של חטיפת אריתריאים מסודאן לשם כופר והעברתם לישראל. הדו"ח מבוסס על מחקר וספרות מקצועית, דיווחים של ארגוני סיוע וכן על עדויות של אריתריאים שסיפרו על נתיב ההברחה.

להלן תרגום של עיקרי הדברים:

הדו"ח מתאר בקצרה את השלטון הרודני באריתריאה וקובע כי אריתריאים המבקשים מקלט במדינה זרה נחשבים לבוגדים באריתריאה ומסתכנים במאסר עולם או בעונש מוות אם ישובו. לפיכך, לרבים מהם זה בלתי אפשרי לחזור (גם ישראל נמנעת מלגרשם בשל כך, ש"ל).

כמה ארצות משמשות כמדינת יעד לאריתריאים: תימן ולוב, ובשנים האחרונות גם מצרים. ארגוני סיוע מדווחים כי בשל התנאים הקשים במצרים רבים מהם מעדיפים להמשיך לישראל. אלו שאינם עוברים דרך קהיר, אלא מוברחים ישר לסיני, ניצבים בפני אחד משלושת התרחישים האלה:

לפי התרחיש הראשון הם ייתפסו בגבול, יישלחו לאחד ממתקני הכליאה המצויים מאזור אסואן עד אל-עריש, ומאוחר יותר יגורשו לאתיופיה או לאריתריאה. לפי השני – אלו שיצליחו לחצות את סיני (חלקם עלולים להיות מוחזקים בשבי ולעבור עינויים) עלולים להיירות ולהיפצע בגבול ישראל. לפי התרחיש השלישי – אלו שיצליחו לחצות את הגבול יגיעו לישראל, שבה התנאים למהגרים הופכים קשים יותר ויותר.

על אף הסכנות, הנתיב הזה הוא פופולרי מאוד, אם לשפוט על פי מספר האריתריאים שעוברים בו כדי להגיע לישראל. בשנים האחרונות נודע כי בישראל אפשר למצוא עבודה, וחרף הנתיב המסוכן זה עדיין זול בהרבה מאשר להבריח את הגבול ללוב ומשם לאירופה.

העלייה החדה בכניסתם של מהגרים מהגבול הביאה להחמרה קשה במדיניות הישראלית כלפי מבקשי מקלט. השינוי המשמעותי ביותר היה התיקון לחוק למניעת הסתננות. מעתה כל מי שמגיע מהגבול מוגדר "מסתנן" ללא הבחנה בין פליטים, מהגרים לא-חוקיים או מי שרוצה לפגוע בביטחון המדינה. כל מי שהסתנן יכול להיות מוחזק במעצר לשלוש שנים (פרט לקטינים ללא מלווים).

נוסף על כך, נבנתה גדר גבול ונבנה מתקן כליאה ענקי המיועד לכעשרת אלפים איש. לפי דיווח עדכני ירד מספר החוצים את הגבול מ-1,760 בחודש מאי ל-289 ביולי 2012. טרם ברור אם הירידה במספר האריתריאים הנכנסים לישראל משקפת ירידה במספר האנשים שיצאו לדרך בנתיב זה. בשל המהירות שבה אירע השינוי, זה נראה לא סביר.

הסיבות להגירה

אריתריאה זכתה לעצמאות ב-1991 ומאז 1993 לא נערכו בחירות במדינה. על פי דוח נציבות האו"ם מ-2004 "מצב זכויות האדם באריתריאה התדרדר באופן חמור… בנוגע ליחס לקבוצות פוליטיות אופוזיציוניות, חופש הביטוי, חופש דת, מעצר שרירותי והטיפול במי שמשתמט מגיוס. אין חברה אזרחית, אופוזיציה פוליטית או תקשורת חופשית." חלק עיקרי במדיניות הממשלה הוא הגיוס הכפוי.

כמה סיבות חזרו על עצמן כששאלו מבקשי מקלט מדוע עזבו את אריתריאה: רבים התלוננו על היעדר חופש הביטוי, הזדמנות לרכוש השכלה, והיעדר חופש תנועה. הסיבה הנפוצה ביותר שעלתה בקרב מרואיינים אריתריאים בתל אביב היתה "להיות חופשי". לאחר שאלות נוספות נראה שהתכוונו בכך לאפשרות לעבוד תמורת שכר ולא ללא תמורה (כפי שהם עובדים באריתריאה בשל הגיוס הכפוי שאינו מוגבל בזמן, ש"ל).

הדו"ח מתאר את השינוי שחל בנתיב הבריחה של אריתריאים: אם ב-2010 דווח כי היעד העיקרי היה סודאן לשם מציאת עבודה, ב-2012 כחצי מהמרואיינים החליטו במודע להגיע לישראל כשעוד היו באריתריאה. אחד מהם הצהיר שהוא "ימות או יצליח, אבל כדאי להסתכן. בישראל מתייחסים אליך כמו לבן אדם, הממשלה שלנו לא נותנת לנו אפילו זכויות בסיסיות".

חלק מהמהגרים החליטו להגיע לישראל אחרי שהות במחנות פליטים בסודאן, אחרי ששמעו על האפשרות לפרנסה בישראל. המבריחים משתמשים במתווכים אריתריאים, לרוב מאותו מוצא אתני של החטופים, המשכנעים אנשים לצאת למסע וכך נופלים לידי המבריחים.

לא ברור אם אלו שהחליטו לצאת למסע לישראל היו מודעים לסכנות שבדרך ואם זה השפיע על החלטתם. נראה שיש מודעות ברמות שונות בקהילה האריתריאית לניצול והעינויים בסיני. ברדיו יש תוכנית המזהירה מפני התופעה, ולפי הדיווחים כמעט כל האריתריאים הנמצאים במדינות זרות מנסים לשכנע את בני משפחתם שלא לצאת למסע לישראל או ללוב.

גם במחנות הפליטים נעשו פעולות להגברת המודעות לתופעה. אולם על פי הדיווחים אריתריאים רבים ששמעו את הסיפורים אינם מאמינים שזה יקרה להם ושהם ייפלו לידיהם של "המבריחים הרעים". יש גם מספר משמעותי של אנשים שמעדיפים להסתכן בכך כדי לזכות בסיכוי לחיים טובים יותר בישראל. על כך אפשר ללמוד מהמספר של הנשים שלוקחות טיפול למניעת היריון לפני שהן יוצאות לדרך, למקרה שייאנסו.