ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

חרף התחייבותה, המדינה נערכת לגרש גם מבקשי מקלט מבוגרים

תאריך: 22.3.18 מקור: הארץ, לי ירון

ב', אזרח אריתראה בן 68, שוהה בישראל לבדו זה כעשור. כשהיה בן 35 גויס בכפייה לצבא האריתראי, ב–2008 ברח לסודאן ומשם המשיך לישראל דרך מצרים. בסיני נחשף למראות קשים, והוא מעיד שהם עדיין מדירים שינה מעיניו. אף שהוא סובל משלל בעיות רפואיות, הוא עובד חמישה ימים בשבוע בניקיון בעירו, בשכר של 5,000 שקלים. 

בחודש שעבר התייצב ב' בלשכת האוכלוסין בבני ברק במטרה לחדש את רישיון השהייה שלו בישראל. כיוון שלא נדרש להתייצב במתקן חולות וכיוון שעבר את גיל הפרישה מעבודה, ב' סבר שהוא מוגן מפני גירוש. אולם בלשכת האוכלוסין ציפתה לו הפתעה, והוא זומן ל"שימוע לפני מתן החלטה על יציאה מישראל למדינה שלישית". 

בניגוד להצהרת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, פרופ' שלמה מור יוסף, שאמר בינואר שיגורשו רק מבקשי מקלט בגיל העבודה, ל"הארץ" נודע כי גם גברים מעל גיל 67 - גיל הפרישה מעבודה בישראל - קיבלו הזמנות לשימוע לקראת גירוש, ועומדים בפני כליאה ללא הגבלת זמן בסהרונים. בשימוע נאמר למבקשי המקלט כי גילם לא מהווה קריטריון שימנע את גירושם. 

בטרם קיבל החלטה סופית, שאל ממונה ביקורת הגבולות את ב' האם הוא "מסכים לצאת מישראל לאחת מהמדינות השלישיות? ואם לא, מדוע?". ב' השיב כי אינו מסכים לעזוב, זאת לאור גילו המבוגר והעובדה שהוא סובל מבעיות רפואיות. "אתה צריך לעזור לי כי אין לי כוח. אני מבקש עזרה", הוסיף. 

פעילת סיוע שליוותה את ב' בשימוע אמרה לממונה ביקורת הגבולות ששליחתו של ב' למדינה שלישית תגזור עליו חיי רעב בשל הסיכויים הקלושים שיצליח למצוא עבודה, ללמוד שפה חדשה ולהשתלב בתרבות המקומית. דבריה, וכן הפצרותיו של ב', נפלו על אוזניים ערלות.

בנימוקי סיכום השימוע שנערכו לו נכתב: "הנ"ל בן 68, ללא ילדים בישראל. בהתייחס לטענה של הנתין כי הוא מבוגר - הגיל של הנתין עומד בקריטריונים שנקבעו על ידי הנהלת הרשות ולכן הוא נמנה על האוכלוסייה המיועדת להרחקה למדינות השלישיות". בתחילת החודש הבא יפוג תוקף אשרת השהייה שלו והוא יגורש מישראל או ייכלא בסהרונים.

"לא ברור מדוע אותם שיקולים בגינם פטר המחוקק את הזקנים משהייה בת שנה בחולות אינם רלוונטיים גם עתה, שעה שכליאה ללא הגבלת זמן היא שעל הפרק כ'חלופה' בלעדית לגירוש למדינה זרה", נכתב בערר שהגישו בשם ב' עורכת הדין שרה לואיס מהקליניקה לזכויות מהגרים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן ועורכת הדין יעל הבסי-אהרוני מהקליניקה לזכויות ניצולי שואה ואנשים בזקנה באוניברסיטת תל אביב. הן הוסיפו כי "לא ברור מדוע מקום שאינו נחזה, לפחות בשלב ראשוני זה, כבטוח דיו לנשים וילדים, נחזה כבטוח עבור זקנים, רבים מביניהם חולים במחלות כרוניות, תלותיים, ויכולת הפרנסה שלהם כיום מותנית ברציפות מערכות התמיכה שסיגלו לעצמם כאן בישראל".

בעקבות הערר שהגיש ב' הוציא בית הדין לערעורים צו ארעי שאוסר לגרש או לכלוא אותו באופן זמני. בתגובת המדינה לצו נכתב: "המשיב יבקש להבהיר כי הוא מתנגד למתן צו ביניים בעניינו של העורר דנן באופן שיוארך רישיון הישיבה אשר בידו". עוד הוסיפה המדינה כי לאור החלטת בג"ץ מהשבוע שעבר - שלפיה מבקשי מקלט לא יורחקו כרגע אך ניתן להמשיך בהליכי השימוע נגדם - אין להוציא צו ביניים האוסר גירוש במקרה של ב' ואין מניעה להמשיך את הליכי השימוע. עוד נכתב בתגובת המדינה כי "לא הוכח כי ייגרם לעורר נזק בלתי הפיך באם לא יוארך תוקפו של רישיון השהייה שבידו".

במכתב ששלחו עורכות הדין לואיס והבסי-אהרוני למור יוסף ולמשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דינה זילבר הוסיפו: "ככל 'שיבחר' מבקש מקלט זקן בחלופת היציאה למדינה שלישית, צפויים לו קשיים מיוחדים לנוכח גילו. ראשית, זקנים רבים זקוקים למערך קהילתי, משפחתי ורפואי תומך ואינם יכולים לעבוד כלל או רק במידה מוגבלת... ההגליה התרבותית, החברתית, השפתית וכו' שהיא מנת חלקם המתוכננת של כל המורחקים לפי הנוהל תכה כפליים במבקשי מקלט זקנים שעשויים לא להצליח בנטיעת שורשים ומציאת עבודה במדינה זרה".

בשלושה מקרים בהם הגישו עורכות הדין ערר על הזמנת מבקשי מקלט בני למעלה מ-60 לשימוע לקראת גירוש, הוציא בית הדין לעררים צו ארעי האוסר על גירוש או הרחקה טרם בירור המקרה.

לדברי עורך הדין נמרוד אביגאל מארגון הסיוע היא"ס, המייצג מקרים נוספים מסוג זה, אלו "דוגמאות מובהקות לפגמים שבהחלטות הגירוש, שמדגישות את הצורך בביקורת שיפוטית על ההליך. אנחנו מקווים שבית הדין יבהיר שלא ניתן לגרש קשישים אל עתיד לא ידוע במדינות שלא יקנו להם הגנה ומתכחשות להסכמתן לקבלם".

אדם חולה

ב' אינו מבקש המקלט המבוגר היחיד שמצא את עצמו במצב זה. ד', אזרח אריתראה בן 64, מתגורר בדירת חדר שכורה בתל אביב עם שלושה מבקשי מקלט נוספים, ועובד בניקיון. הוא חולה סכרת וסובל מבעיות רפואיות נוספות, בהן כאבי עיניים וסחרחורות, ונמצא בטיפול כמה רופאים. לאחר שאחיו נהרגו בעת ששירתו בצבא אריתראה והוא נדרש להתגייס, הוא נמלט לסודן ומשם לישראל. הוא מספר שאשתו וילדיו נותרו באריתראה בשל הסכנה והקושי הכרוכים בבריחה ממנה.

בשנת 2007 הגיע לישראל ונכלא בסהרונים. לאחר שחרורו מסהרונים, ב-2008, פנה ד' לנציבות האו"ם לפליטים - הגורם המוסמך היחיד לקבלת בקשות למקלט בין השנים 2001–2009 - וביקש לקבל מקלט מדיני בישראל. עד 2015 החזיק באשרת שהייה מסוג ב/1, המעניקה מעמד של תושב זמני. ב-2015 זומן להתייצב בחולות, אך בסופו של דבר בוטלה הבקשה בשל גילו. בשלב זה, אשרת השהייה שלו הומרה באשרה זמנית לפי סעיף 2(א)(5) לחוק, ומאז חודשה מעת לעת.

לנוכח רישומו בנציבות האו"ם לפליטים, הענקת אשרות הישיבה והארכתן, ד' לא סבר שיש צורך בהגשת בקשת פליט נוספת. בספטמבר 2017, כשהבין שעליו להגיש בקשה נוספת לרשות האוכלוסין וההגירה, עשה זאת מיד. בשל העומס הרב בלשכת האוכלוסין ברחוב סלמה בתל אביב בתקופה זו, פניותיו החוזרות ונשנות לשם עלו בתוהו והוא לא הצליח להגיש את הבקשה.

בחודש שעבר הגיע ללשכת האוכלוסין בבני ברק בבקשה לחדש את אשרתו. אשרת השהייה שלו הוארכה עד תחילת אפריל, אך ניתנה לו הזמנה להתייצב בתוך שבעה ימים ל"שימוע לפני מתן החלטה על יציאה מישראל למדינה שלישית". בסיכום השימוע אמר לנציג הרשות שהוא "לא יוצא לאף מקום" והוסיף: "אם יש כלא אני אכנס לכלא או שתיקחו אותי לאו"ם... אני מוכן למות בכלא. אני אדם חולה".

אשרת השהייה של ס', בן 67, תפוג בשמיני לאפריל. גם הוא עבר שימוע בו הוחלט כי יגורש, חרף גילו. בתו, בשנות ה-20 לחייה, שוהה עמו בישראל, אולם הדבר לא מקנה לו הגנה מגירוש בשל גילה. מלבד הפחדים שמקננים בכל מי שמיועד לגירוש, ס' מודאג מכך שבגילו לא יצליח למצוא עבודה וללמוד שפה חדשה. הוא אף חושש מאוד מהפרידה מבתו, שלא נכללת באוכלוסייה המיועדת לגירוש הקרוב.

251 מבוגרים

לפי נתונים רשמיים של רשות ההגירה והאוכלוסין שהגיעו לידי "הארץ", בישראל שוהים 251 מבקשי מקלט בני 61–80, מתוכם 211 אזרחי אריתראה ו-39 אזרחי סודן. עד ינואר התייחסה רשות האוכלוסין אחרת למבקשי מקלט שעברו את גיל 60, החריגה אותם מכליאה במתקן חולות, ואישרה להעביר להם החזר חלקי של דמי הפקדון שמעסיקיהם מעבירים למדינה. בפני מבקשי מקלט מבוגרים העומדים בפני איום גירוש מישראל, גם כליאה בסהרונים אינה בחירה קלה. בנהלי שירות בתי הסוהר (שב"ס) אמנם לא מופיעה הגדרה פורמלית של המונח "קשיש", אך בשב"ס מכירים באסירים מבוגרים כאוכלוסייה ייחודית בעלת צרכים שונים, ואסירים שעברו את גיל 55 אף נכלאים באגפים נפרדים.

גם מבקר המדינה יוסף שפירא התייחס לסוגיית גיל האסירים בדו"ח שכתב על הנושא. "לאוכלוסיית האסירים המבוגרים יש מאפיינים מיוחדים מהיבטים רפואיים, תפקודיים, פסיכולוגיים וחברתיים... לכל אלה נלווים גם תסמינים גריאטריים, ובהם ירידה בראייה ובשמיעה, נפילות, ניידות מוגבלת וקשיים קוגניטיביים המסכנים את ביטחונו של האסיר. מצבו הרפואי ופיזיולוגי של אסיר כבן 50 דומה לעתים לזה של אדם כבן 60–65 שחי בקהילה", כתב המבקר בדו"ח.

פגיעות לעוני

ר', אזרח אריתראה בן 65, עובד בגננות בתל אביב. הוא עובד שעות ארוכות בשמש, למרות שהוא סובל מכאבי גב קשים. הוא משתכר 5,000 שקלים בחודש, על מנת לממן מגורים בדירת שני חדרים בתל אביב, אותה הוא חולק עם שלושה מבקשי מקלט נוספים, ורכישת מזון ותרופות. לדבריו, חרף הכאבים, מצבו הכלכלי לא מאפשר לו להפסיק לעבוד. גם הוא שוחרר מחולות בשל גילו.

"בגיל שלי אני לא יכול ללכת לאוגנדה או רואנדה. אם יהיה שינוי בשלטון אני רוצה לחזור למדינה שלי. בגיל שלי אני לא מעוניין", אמר בשימוע שנערך לו. גם הוא מועמד לגירוש. הוא התגייס בגיל 45 לצבא אריתראה, נכלא למשך ארבעה חודשים לאחר שחזר מחופשה מאוחר ממה שהותר לו עד שהצליח להימלט לסודן. תחנוניו לא עזרו למנוע את ההחלטה לגרשו מישראל.

לדברי עורכת הדין הבסי-אהרוני, זקנים "במצבי הגירה ופליטות פגיעים במיוחד לעוני, אלימות, אבטלה, היעדר מקום מגורים, קושי חמור בהתמודדות עם מעברים ושינויים קיצוניים, קושי בלמידת שפה חדשה ועוד. ישראל מבקשת להרחיק אנשים זקנים למדינה שלישית שהם עברו את גיל המוות הממוצע בה, אינם מכירים בה איש או דוברים את השפה, אין בה אפשרות לקבל טיפול רפואי למחלותיהם ולרובם המוחלט יהיה בלתי אפשרי להשתלב בשוק העבודה. מעבר לכך שמדובר במהלך שאינו מוסרי, הוא אינו חוקי שכן עבור מבקשי מקלט זקנים המדינה השלישית אינה מדינה בטוחה".

חוקיות ההסכמים של ישראל עם המדינות השלישיות בבג"ץ נבחנה בין היתר בראי ששת התנאים המצטברים שבחן היועץ המשפטי לממשלה, ביניהם "אופק שהייה ואפשרות לעבוד ולהתפרנס". כאשר מדובר באנשים מעל גיל 60 ובטח מעל גיל 67 יכולתם לעבוד ולהתפרנס מוטלת בספק. כמו כן, עד כמה שידוע, ענייני בריאות ורווחה כלל לא הוסדרו בהסכמים אלו, ומצבן של מערכות הבריאות והרווחה - ובפרט בתחום הזקנה - במדינות השלישיות כלל לא נבחן בידי המדינה כשהחליטה לערוך את ההסכמים.

ספק אם לאדם חולה בן 68 יהיה אופק תעסוקה ופרנסה במדינה זרה באפריקה, שאת שפתה אינו דובר ובה אינו מכיר איש. לדברי עו"ד לואיס, פסק הדין של בית המשפט העליון מאוגוסט 2017 שאישר גירוש למדינה שלישית, דן באפשרות יציאתם מישראל של היושבים בחולות - גברים רווקים, בגיל העבודה. "לכן, קביעות העליון וחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה ביחס להיות אותן מדינות שלישיות מדינות 'בטוחות', אינן בהכרח רלוונטיות לאוכלוסיות אלה. הזקנים שהגיעו לטיפולנו הם אנשים שחיים בישראל כבר עשור ובידיהם רישיונות ישיבה. במהלך העשור הזה, לקראת גילאים 60 ו–70, הם לקו במחלות השכיחות בזקנה, כגון סכרת וקטרקט. ברור שהשלכתם היום למדינה זרה, שאת שפתה אינם דוברים, שבה אינם מכירים איש, בלא כל התחייבות שיזכו בה ולו לטיפול רפואי הכי בסיסי, אינה 'בטוחה'. ספק רב אם אוכלוסיית מבקשי המקלט הזקנים עמדה לנגד עיניהם של היועץ המשפטי ובית המשפט", הוסיפה.

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר: "הרשות הבהירה מספר רב של פעמים מי קבוצת האוכלוסייה עליהן חל מהלך היציאה מישראל. כן השבנו אינספור פעמים כי כל מורחק יעבור שימוע במהלכו יוכל להשמיע את טענותיו וכל מקרה ייבחן לגופו. הניסיונות לבחון באופן תמידי מקרה כזה או אחר באמצעות כלי התקשורת לא יחליף את הליך השימוע הפרטני והחלטות לגופו של עניין. פורסם נוהל מסודר ומפורט בנושא וניתן לעיין בו בכל עת". לשאלת "הארץ" אמרו ברשות האוכלוסין כי המנכ"ל אינו חוזר בו מהצהרתו, וסירבו לציין את הגיל המדויק אליו התכוון כשדיבר על גברים בגיל העבודה.

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.5934142