ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

זיכרון מרוצחים על סוסים: פליטי דרפור לא חוזרים

תאריך: 18.4.19 מקור: ynet, AFP

"כשהגענו לפה היו כאן צוותי טלוויזיה וצלמים, אבל עכשיו אף אחד לא בא", אומר עבדאללה, נדהם שעיתונאי צץ במחנה הפליטים הסודני ב. עבדאללה ברח מסודןאל מעבר לגבול בשנת 2004, שנה אחרי שהכוחות המזוינים של שליט סודן 

במסגרת מעשי הנקם שלהם נגד המורדים שנלחמו בממשלתו של הרודן אל-באשיר, שהייתה ערבית ברובה, החיילים האלה אנסו ועינו אזרחים וביצעו בהם מעשי טבח. הם החריבו את כפריהם והרעילו את בארותיהם, וכל זאת בשטח צחיח שגודלו כגודל צרפת כולה.

עבדאללה היה בן 14 כשהגיע לצ'אד. היום הוא בן 29, אבל הוא עדיין חי במחנה הפליטים טרגואינה, אחד מ-12 אתרים בצ'אד שבהם משתכנים 340,123 סודנים ושמופעלים על-ידי האו"ם והרשויות בצ'אד. יש לו רק זיכרונות מעורפלים מהאירועים בחבל דרפור שגבו את חייהם של לפחות 300 אלף איש – אנשים שמתו ממעשי אלימות או ברעב ובמחלות.

"יריות, אנשים על סוסים וגמלים", הוא מנסה לספר על מה שהוא כן זוכר, אבל לא מצליח להמשיך. אז, לפני 15 שנה, אמו של עבדאללה הושיבה אותו על החמור המשפחתי והם ברחו מהכפר טרבבה אל הגבול עם צ'אד, נמלטים מהעימות המזוין שנמשך עד ימינו אנו.

במחנה הפליטים שבו משתכנים עבדאללה ועוד כ-25 אלף איש יש פעילות ערה. המרפאות מתפקדות, בתי הספר פתוחים והאוהלים מוחלפים בהדרגה בבתים הנבנים מכל חומר זמין. כשכתבי סוכנות הידיעות הצרפתית AFP ביקרו במחנה, הרודן של סודן עומאר אל-באשיר עוד היה בשלטון. שלושה סבבים של שיחות שלום שנערכו בשנים 2011-2006 לא הצליחו להביא לפתרון, ומאז 2013-2012 העימות בדרפור מתנהל בעצימות נמוכה.

תורמים ברחבי העולם הבטיחו להעביר יותר מ-3.5 מיליארד דולר לשיקום החבל, אבל אי אפשר לעשות הרבה כל עוד העימותים נמשכים וכל עוד המשטר הצבאי שהחליף בשבוע שעבר את הרודן אל-באשיר אינו מצהיר על כוונותיו. האיש מספר שתיים במועצה הצבאית השולטת כעת בסודן, מוחמד חמדן דגלו, הוא לא אחר מאשר מפקד השטח של "כוח התמיכה המהירה" שנולד מתוך מיליציית הג'נג'וויד המפורסמת.

"כן, השתקענו, כן, גדלנו כאן, אבל אני עדיין סודני", אומר עבדאללה. "יום אחד אנחנו חייבים לחזור". הוא מספר שיש לו שאיפות גדולות, בין השאר ללכת ללמוד משפטים באוניברסיטה כדי להיות מסוגל סוף סוף "לתבוע לעצמנו את מה ששייך לנו, את האדמה שלנו ואת החיים שלנו. לנו תושבי דרפור אין אף אחד שידבר בשמנו".

צ'אד מקבלת צעירים סודנים למערכת החינוך שלה מאז 2014. במחנה הפליטים של עבדאללה קיבלו 60 בני מזל אישור ללמוד באוניברסיטת אדם ברקה בעיר אבצ'ה, בירת המחוז. זקרייה, צעיר בן 32 בעל מראה אינטיליגנטי שמרכיב משקפיים, הוא אחד מהם. "היינו קורבנות של מעשי זוועה", הוא אומר, "אבל אף אחד לא רואה את זה ככה. אנשים צריכים להבין שזה לא נורמלי".

ברחובות הרחבים של המחנה, שהפך את הכפר הסמוך חג'ר חדיד לעיירה, אי אפשר להבדיל בין הפליטים למארחיהם אזרחי צ'אד. "הם אותה אוכלוסיית מאסאליט", מסביר אדום מחמט אחמט, ראש הלשכה המקומית של הנציבות הארצית לקליטה של פליטים. המאסאליט הוא עם היושב בחבל דרפור ובמזרח צ'אד. לדברי אחמט, למדיניות של ממשלת צ'אד יש שלושה נדבכים: שילוב, חזרה מרצון למדינת האם והעברה למדינה שלישית. חוק הנוגע למתן מקלט נמצא בדיונים בפרלמנט של צ'אד מאז 2013, אבל טרם אושר.

הדרך להחזרת פליטים לסודן נפתחה ב-2017 כשסודן, צ'אד והאו"ם חתמו על הסכם. עד כה חזרו הביתה 3,824 בני אדם, אבל במחנה הפליטים של עבדאללה החזרה לסודן נראית כמו חלום רחוק. יו"ר המחנה ניסח רשימה של דרישות שחייבות להיענות לפני שתתאפשר חזרה המונית לסודן. בראש ובראשונה הוא מתעקש שהרודן אל-באשיר, שהשבוע נשלח לכלא בחרטום, יועמד לדין בגין הפשעים שלהם הוא אחראי.

בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, נזכיר, דורש זה כעשור את הסגרתו של אל-באשיר כדי להעמיד אותו לדין בגין פשעי מלחמה. תחת הנהגתו של אל-באשיר לא רק נהרגו בדרפור יותר מ-300 אלף בני אדם, אלא גם נעקרו שם מבתיהם יותר מ-2.5 מיליון תושבים.

הכוחות המזוינים שהדיחו את אל-באשיר בהפיכה צבאית בשבוע שעבר אחרי 30 שנה שבהן היה בשלטון הבטיחו להעביר את השליטה במדינה לממשלה אזרחית, אבל בדרגים הבכירים של הצבא עדיין מכהנים קצינים המואשמים בזוועות שהתחוללו בדרפור.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5496425,00.html