ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

התשובה תמיד לא, רק ההסבר שונה: אלו נימוקי רשות ההגירה לדחיית בקשות מקלט

תאריך: 26.10.18 מקור: הארץ, לי ירון

לפי רשות האוכלוסין וההגירה, אדם שסירב לפקודה לירות באזרחים אינו זכאי למעמד של פליט, מפני שהסירוב הוא רק "עבירה משמעתית"; אדם שנכלא במחנה חינוך מחדש משום שמשפחתו התנגדה לשלטון אינו בחזקת נרדף, כי במחנה "דאגו לצרכיו"; ועל אדם שהשתמש במלה באנגלית אף כי לא אמר שהוא דובר את השפה, נאמר שאינו אמין. דו"ח חדש של המוקד לפליטים ומהגרים, שממצאיו מתפרסמים כאן לראשונה, מתאר את כל השיטות והנימוקים לדחיית בקשות המקלט.

"פליט" לפי אמנת האו"ם לפליטים הוא מי שנאלץ להימלט מארצו, בשל חשש מבוסס מרדיפה על רקע מוצאו האתני, דתו, לאומיותו, חברותו בקבוצה חברתית או השקפתו הפוליטית. בדו"ח מתוארים שורה של מקרים שבהם רשות האוכלוסין וההגירה סירבה לבקשות מקלט, והם מלמדים על פרשנות מצמצמת מאוד של האמנה, בשאלות מהי רדיפה ומהו חשש מבוסס. בין הנימוקים שמפרט הדו"ח, תחת הכותרת "הנה ערלה אזנם — הליכי מקלט בישראל", לדחיית בקשות, יש סתירות לכאורה בפרטים שוליים, וכל טעות או שכחה מיוחסות לחוסר אמינות.

ד', מבקש מקלט מאריתריאה, סיפר בראיון המקלט שלו כי גויס לצבא בכפייה, הוצב בגבול וקיבל פקודה: לירות בכל אזרח שינסה לחצות את הגבול אל מחוץ למדינה. מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, וד' סירב לבצעה, ואף הביע מחאה פומבית באסיפה שקיים עם חבריו. בעקבות זאת הוא קיבל איומים בענישה ובשל כך נמלט מן המדינה.

לאחר בריחתו נעצרה אמו והוחזקה ארבעה חודשים בכלא (פרקטיקה מקובלת במדינה). בדרכו לישראל הוא הוחזק בשבי במחנה עינויים בסיני ומה שעבר שם מדיר שינה מעיניו עד היום. בישראל הוא הגיש בקשה למקלט מדיני אך בקשתו נדחתה. למה? "מדובר בעבירת משמעת שעניינה סירוב פקודת המפקד להרוג מסתננים לאתיופיה ואמר את דבריו באופן פומבי בשתי אסיפות", נכתב בחוות הדעת של היחידה לטיפול במבקשי מקלט באוגוסט 2017. "המבקש עשה דין לעצמו וערק משירותו הצבאי, לאחר שחבריו המליצו לו לעזוב את המדינה פן ייכנס לכלא". עוד נכתב כי "לדברי המבקש, באם יחזור לארצו הוא ייענש וייכלא בכלא תת קרקעי בשל אמירותיו באספות", וכי "המבקש מצהיר כי אין לו בעיות נוספות במדינתו". מניתוח זה גזרה היחידה את המסקנה, כי המבקש אינו נרדף על רקע פוליטי ואינו עומד בהגדרת הפליט על פי האמנה.

בדו"ח המוקד נכתב כי "סירוב מצפוני לבצע פקודה של הרג אזרחים (גם אם הם 'מסתננים') והבעת מחאה נגד הרג כזה הם אקטים פוליטיים מובהקים", והוזכר כי הנחיות נציבות האו"ם לפליטים קובעות שיש להתייחס להתנגדות לשירות צבאי, שבמסגרתו אדם נדרש לעשות דברים העומדים בניגוד לכללים בסיסיים של התנהגות אנושית, כאל דעה פוליטית, וכי ענישה בגין סירוב כזה היא רדיפה.

א' הוא בן למיעוט הקאצ'יני במינמאר (בורמה). הוא ומשפחתו נרדפו על ידי השלטונות. אביו מת בכלא, אמו נכלאה לארבע שנים והוא עצמו הושם במוסד לחינוך מחדש. בעזרת עורך הדין ידין עילם שמייצג אותו, הוא תיאר בראיון המקלט ש"אם היתה למישהו בעיה קטנה הוא נענש ולא קיבל אוכל. אני לא קיבלתי אוכל והוכיתי במקל וכן כיבו עלי סיגריות. הצלקת שמעל עיני הימנית היא כתוצאה ממכת מקל והצלקת שעל ידי השמאלית היא תוצאה של כיבוי סיגריות". בתשובה לשאלה "ישנת שם? אכלת שם?", הוא ענה: "כן. לא כל יום. אכלנו כשהאכילו אותנו".

בחוות הדעת שבה נדחתה בקשתו נכתב כי "שהייתו במוסד לחינוך מחדש, על אף שסבל מפעם לפעם מאלימות מילולית ופיזית, לוותה במסגרת לימודית רחבה אשר דאגה לכל צרכיו ומזונו, ומקרי האלימות לטענתו התרחשו רק כאשר סירב לבצע את המטלות הנדרשות ממנו... כך שנראה כי מעצם העובדה שבין כותלי המוסד קיבל המבקש כל צרכיו, כדוגמת מזון והשכלה, אין מדובר בהתעמרות חריגה מצד השלטונות בארצו". לאחר שהגיש ערר, הוא הוכר כפליט.

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה כי "אין בכוונתנו להתייחס לכל מקרה באופן פרטני ואולם, נבהיר כי בקשות למקלט נבחנות בהתאם לאמנת הפליטים הבינלאומית. כל בקשה נבחנת לגופה, במלוא הרצינות ומתוך הנסיבות הייחודיות לה, בטרם מתגבשת המלצה בעניינה".

רשימות שחורות

בּוּלוּטס אייסו זארו הוא ממנהיגי הארגון הפוליטי המוביל בישראל את ההתנגדות למשטר האריתריאי, "אריתריאים מאוחדים לצדק", אבל ברשות האוכלוסין לא ראו בפעילותו הפוליטית נגד המשטר סיבה להכיר בו כפליט. בולוטס נעצר ועונה בגין פעילותו הפוליטית באריתריאה — פעילות שבה הוא ממשיך באינטנסיביות גם בישראל. הוא מרבה להתראיין באמצעי תקשורת בינלאומיים, מותח ביקורת על המשטר בארצו ומכנה אותו דיקטטורי ורצחני.

בקשתו למקלט נדחתה בנימוק הסטנדרטי כי עריקה מצבא אריתריאה אינה עילה לקבלת מקלט וצוין עוד כי "השתתפות בפעילויות פוליטיות אינה מהווה בסיס למקלט". זאת, אף כי דו"ח של הוועדה המיוחדת של האו"ם לבחינת מצב זכויות האדם באריתריאה תיעד כמה מקרים, שבהם אריתריאים גולים שהיו פעילים פוליטית נאסרו ועונו כשחזרו לארצם.

בקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב הגישו ערר בעניינו וכתבו כי מדובר בטעות "המצביעה על אי היכרות בסיסית עם אמנת הפליטים". בולוטס מצדו מתכוון להמשיך להביע את דעותיו על אף הסיכון שיגורש בחזרה לארצו. "ברחתי בגלל הדיקטטורה, אני אחד המנהיגים של הקהילה שלנו נגד המשטר, ואני פועל בשביל להפוך את אריתריאה לדמוקרטיה", הוא אמר ל"הארץ". הוא מניח שהתבטאויותיו נגד המשטר מוכרות באריתריאה. לדבריו, "הם עורכים רשימות שחורות ואמרו לי שאני נמצא בהן. ראיתי חברים שהכניסו לכלא רק בגלל שניסו לעזוב, אז אני לא רוצה לחשוב מה הם יעשו למי שגם עזב וגם מתראיין נגדם בכל העולם".

במקרה אחר נדחתה בקשה של אזרח אתיופיה, שטען כי נרדף בשל היותו פעיל פוליטי ובגלל ביקורת שלו על האופן שבו התנהלו הבחירות במדינה. בהחלטה בעניינו נקבע, בין השאר, כי הרדיפה שהוא חושש ממנה אינה בשל דעה פוליטית, אלא בשל ביקורת על השלטון.

ר', אזרח ניגריה, טען כי הוא לקח חלק פעיל בארגון שנאבק בשחיתות, השתתף באיסוף ראיות נגד נשיא המדינה, והוביל קמפיין לחקירתו. אחיו ושלושה מחבריו לארגון נרצחו. הוא הציג תעודת חבר בארגון וכתבה בעיתון, שבה צולם בהפגנה נגד הנשיא. ביחידה לטיפול במבקשי מקלט לא התרשמו. לדעתם, מצופה היה למצוא באינטרנט אזכורים נוספים לפעילותו, ומשלא נמצאו כאלה — החליטו שהתיאור שלו את פעילותו הפוליטית הענפה אינו סביר.

באו להכשיל

אחד מאחיו של בולוטס נהרג באריתריאה, שלושה אחים בגרמניה, שניים בהולנד ואחד בשווייץ, כולם במעמד של פליטים. "אני נמצא בישראל יותר זמן ממה שהם באירופה, אבל פה קשה לקבל מעמד", הוא אומר.

זה לא מפתיע. ישראל ידועה בשיעור הנמוך של הכרה בפליטים לעומת מדינות אחרות. לפי נתונים חדשים שפורסמו בדו"ח, משנת 2009 ועד היום הוכרו בישראל 52 פליטים (12 מתוכם אזרחי אריתריאה וסודן) — 0.48% מכלל בקשות המקלט. שיעורי ההכרה בפליטים בכמעט כל מדינות ה–OECD גדולים באלפי אחוזים מהשיעור בישראל, שלפי הדו"ח, דומה לשיעורי ההכרה במדינות שמערכות המקלט שלהן נחשבות למערכות פגומות. הונגריה מאשרת 0.28% מהבקשות ופולין 0.86%, אבל אוסטריה מכירה ב–54.17% מהמבקשים, קנדה ב–62.17%, הולנד ב–53.25% ומקסיקו מכירה ב–43.85% ממבקשי המקלט כפליטים.

לדברי מנהלת המחלקה המשפטית של המוקד לפליטים ולמהגרים, עו"ד טל שטיינר, אפשר ללמוד מהדו"ח כיצד נרתם מנגנון מינהלי ומשפטי שלם למטרה הלא כשרה של דחיית בקשות. לדבריה, "זהו זלזול בוטה בחיי אדם, שכן מאחורי כל תיק שנדחה שלא כדין עומד אדם שעלול להיות מגורש אל מותו".

לפי הדו"ח, "שיטות משרד הפנים לקביעת ממצאים עובדתיים ולהערכת אמינות הן פגומות, ונראה כי עוצבו במטרה להכשיל מבקשי מקלט". הראיונות נמשכים שעות ארוכות ומתמקדים בפרטים שוליים וחסרי חשיבות, ולמעשה, מחפשים הצדקות לדחיית הבקשה.

כך למשל, נכתב על מבקש מקלט מניגריה שהוא נמצא בלתי אמין. למה? כי בראיון איתו הוא לא ציין אנגלית כאשר פירט את השפות שהוא דובר, אבל בראיון הוא אמר כמה פעמים את המלה Sorry, השתמש במלה Post כשנשאל מה המיקוד באזור מגוריו, ואף השתמש פעם אחת במלה Normal. ביחידה לטיפול במבקשי מקלט הודו שלא שאלו כיצד שילב מלים באנגלית בראיון, אך לדעתם אין די בעובדה זו כדי להקל, "משום שהיא מעלה סימן שאלה בהתייחס לאמינות הנתין בעניין לשוני זה ובכך מקרין גם על הצהרותיו ביחס לאי הידיעה, לכאורה, גם של שפות אחרות".

למלם (שם בדוי), אזרחית אתיופיה, תיארה בראיון המקלט שלה כיצד בן־זוגה ערק עם נשקו מהצבא ויצא באופן לא חוקי מן המדינה. לדבריה, צבא אתיופיה רדף אותה בשל כך והיא ציינה שבגלל אזהרות הצבא היא נאלצה להחליף מקומות מגורים. זה הספיק ליחידת הטיפול במבקשי מקלט כדי לטעון שהיא אינה אמינה: "בעוד בטופס המקלט הצהירה המבקשת כי קיבלה אזהרות מהמשטרה הפדרלית באתיופיה ונאלצה בשל כך להחליף מקומות מגורים, בראיון דנן הצהירה כי כל חייה גרה באדיס אבבה. לפיכך, המדובר בסתירה שתיזקף לחובתה".

במוקד אומרים ש"קל לראות שהאשה כלל לא טענה שעזבה את אדיס אבבה — היא רק טענה שהחליפה מקומות מגורים". ייתכן שהיא עברה בין דירות בעיר מגוריה, אבל "עורכי הראיון כלל לא העלו על דעתם לשאול את השאלה הפשוטה — מהיכן להיכן את טוענת שעברת?".

היחידה מצאה סתירה נוספת בדבריה: בראיון היא תיארה מקרה שבו שלושה חיילים העלו אותה בכוח על כלי רכב ולקחו אותה לבית במקום שהיא אינה מכירה, שם תחקרו אותה באלימות, ואחד מהם אנס אותה. היחידה קבעה בחוות הדעת שיש סתירה בדבריה, משום שבטופס בקשת המקלט השיבה בשלילה לשאלה אם נעצרה. בדו"ח מתחו על כך ביקורת: "ניתן לתהות מדוע יחידת הטיפול במבקשי מקלט סבורה שלא מתקבל על הדעת שאשה הנחטפת על ידי שלושה חיילים ומובאת לבית זר — לא תחנת משטרה או מתקן ממשלתי אחר — אינה מתארת את האירוע כמעצר".

הטיפול במבקשי מקלט דורש שינוי תפיסתי והבנה שחרף הגשת בקשות מקלט גם על ידי מי שאינם עומדים בתנאי האמנה, "התכלית היסודית של מערכת המקלט היא זיהוי פליטים על מנת להעניק להם את ההגנה לה הם זכאים, ולא רק זיהוי מי שאינם פליטים במטרה לקדם את הליכי גירושם", נכתב בסיכום הדו"ח.

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.6594255