ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

התדרדרות במצבם הנפשי של מבקשי המקלט

תאריך: 26.11.17 מקור: כאן, דנה פרנק

החלטת הממשלה בשבוע שעבר על סגירת מתקן חולות עשויה להביא להקצנה במצבם הנפשי של מבקשי המקלט - כך חוששים בארגוני הסיוע לפליטים.

לפי החלטת הממשלה החל מחודש דצמבר ייסגר מתקן חולות. בפני מבקשי המקלט, אלו השוהים בחולות ואלו שלא, יעמדו שתי אפשרויות: לעזוב את ישראל לרואנדה, או לעבור לכלא סהרונים.

בישראל חיים 37 אלף מבקשי מקלט, ולרשותם כתובת אחת בלבד לטיפול נפשי - מרפאת גשר, הפועלת במשך תשע שעות בשבוע בלבד. צוות המרפאה מתריע כי החשש מהחזרה לאפריקה יערער עוד יותר את המטופלים, וכי כבר בשבוע הראשון לאחר קבלת ההחלטה מורגשת עלייה בכמות הפניות למרפאה.

"מצבם הנפשי של מבקשי המקלט גרוע מאוד בגלל הערעור התמידי במצבם. רבים מהם עברו עינויים קשים בדרך בסיני והם במצב קשה בגלל טראומה לא מטופלת", אומרת ד"ר זואי גוזטייט מרופאים לזכויות אדם. "אנחנו רואים המון אנשים שעצם הדיון בסגירת חולות זה טריגר למצבם הרעוע גם כך".

700 מטופלים, 200 ברשימת המתנה

מבקשי המקלט אינם חברי קופות החולים משום שאינם אזרחים. מי שעובד מחזיק ביטוח בריאות פרטי שאינו כולל טיפול נפשי. בשנת 2014 הקים ד"ר עידו לוריא יחד עם המרכז הקהילתי לבריאות הנפש ביפו את מרפאת גשר, המיועדת לאוכלוסיית מבקשי המקלט ולקורבנות סחר בבני אדם. כיום, מסובסד הטיפול באופן מלא בידי משרד הבריאות - אך באופן הרחוק מלספק את הצורך בקהילה, שכן המרפאה - בה מטופלים באופן קבוע 250 בני אדם - פעילה במשך 9 שעות בשבוע בלבד.

״במרפאה עברו יותר מ700 מטופלים עד היום ויש לנו רשימת המתנה של כמאתיים בני אדם המחכים לאיבחון ראשוני", אומר ד"ר עידו לוריא, מנהל המרפאה. "רבים מגיעים אחרי אישפוז, פעמים רבות בשל חרדה, דיכאון, תופעות פוסט טראומתיות קשות ולעיתים אף סכיזופרניה״.

איך מכניסים 250 בני אדם בתשע שעות בשבוע? 
״אחד מגיע רק לכמה דקות, אחר רק למעקב, מי שיכול לממן מקבל מרשם ומי שלא בגלל קשיים כלכליים ותפקודיים, בשל החולי הנפשי, אנחנו משתדלים לתת את הטיפול אצלנו במרפאה כולל טיפול בזריקות נוגדות פסיכוזה".  אך גם אלו שזוכים לטיפול, מתערערים מחדש ברגע שעתידם לא ברור.

״יש מלחמה בין המציאות לטיפול״, מסביר דוויט דקמהרה, מתורגמן במרפאה. ״יש אנשים שהמרפאה מחזיקה אותם, אבל ברגע שהם יוצאים מהקלינקה המציאות מחמירה את המצב. לזה קוראים טראומה מתמשכת. כאילו מה שקרה אף פעם לא מפסיק. חוסר הוודאות, התחושה שאתה לא יודע לאן ללכת, זה באמת קשה מאוד ואף אחד לא מבין. את יכולה להבין את המילים אבל את החוויה ואת הרגשות את לא תביני. את לא יודעת מה יהיה איתך. לאן תלכי. מתי תחזרי".

טראומה מתמשכת

מחקר שנערך בשנה שעברה באוניברסיטת חיפה בשיתוף רופאים לזכויות אדם גילה כי למעלה מעשרה אחוזים מתוך כ-37 אלף מבקשי מקלט החיים בישראל, כ-4,000 בני אדם, הם קורבנות מחנות העינויים בסיני. המספרים מדהימים: כרבע מתוך הקורבנות סובלים מחרדה ודיכאון, לא פחות מ-76% מהגברים ו-60% מהנשים סובלים מתסמונת פוסט טראומתית. עם זאת, יש לציין כי רק 30% מכלל הנשאלים דיווחו שאינם עובדים.

״אנשים יכולים לתפקד במצבים שונים ובטראומות שונות״, מסביר ד״ר לוריא. ״אנחנו כישראלים מכירים אנשים שהתגברו על טראומה מהשואה ועל הלם קרב והצליחו לתפקד. יש מטופלים במרפאה שעובדים ומתפקדים אבל סובלים מסטרס וממחשבות אובדניות. זה לא נכון שאבחנה שווה חוסר תפקוד. תפקוד דורש חוסן נפשי, ומבוסס בין היתר על תקווה. ככל שמתרבות השמועות על החזרה לאפריקה, המצב של הקהילה נשחק״.  

״אנחנו יודעים מה היה ברואנדה״, אומר דקמהרה. ״אף אחד לא מבטיח לנו שהמצ׳טות, הגרזנים והסכינים שהיו במלחמת האזרחים שם הושמדו. לא הייתי עוזב את אפריקה אם הייתי מאמין להבטחות שיש לנו מקום בטוח שם. אני את המשחק הפוליטי הזה מכיר טוב מאוד. לא היה יום בחיים שלי שלא סבלתי ממנו״.

לפי מחקר שפורסם בעיתון ״הארץ״ בסוף השבוע האחרון, רבים ממבקשי המקלט שמוחזרים לאפריקה מוצאים את מותם, או נגררים למסע פליטות מחודש, על כל הסכנות שבו.

לך לא קשה לשמוע שוב ושוב את אותם סיפורים איומים?
״תראי, לא הייתי בוחר להיות שם. אבל זה הזדמנות לעזור לקהילה שלי, לחברים שלי, למי שסביבי. אני לא יכול לוותר. מבחינת פרנסה היה עדיף לי לנקות וללכת הביתה. הסיפורים שלהם וגם הסיפור שלי מלווים אותי כל הזמן. זה לא קל. זה קשה. זה קשה לשמוע, אבל למי שחווה זה יותר קשה״.

http://www.kan.org.il/Item/?itemId=25002