ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

הצצה למתקן חולות: אוכל מזוהם, טיפול רפואי לקוי והפקרת מבקשי המקלט

תאריך: 9.9.17 מקור: שיחה מקומית, קרן מנור (אקטיבסטילס)

המדינה לא מאפשרת לתקשורת להיכנס לתוך מתקן הכליאה חולות, ולעמוד על תנאי מבקשי המקלט הכלואים שם. קבוצת "חדשות חולות" החליטה לשבור את מסך ההסתרה, ולחשוף החוצה את המציאות הקשה

בסוף אוגוסט 2017 קבע בג"צ כי אין לכלוא מבקשי מקלט לתקופה בלתי מוגבלת כאמצעי לחץ או ענישה, בעקבות סירובם לעזוב את ישראל. בג"צ אמנם הכשיר את מדיניות הגרוש של מבקשי מקלט מאפריקה למדינות אוגנדה ורואנדה, אך קבע שגרוש זה חייב להיעשות "מרצון". כמו כן, קבע בג"צ כי אין לכלוא את אותם אלו המסרבים לגרוש לתקופה של יותר מ-60 יום. אך כפי שהורגלנו כבר – אם קביעותיו של בג"צ אינם לרוחה של הממשלה, הפתרון יהיה סלילת דרך חדשה, עוקפת, אשר "תתקן" את החוק הקיים. יש פסיקה? נחוקק חוק שיגבר עליה.

כך היה כאשר פסל בג"צ ב-2013 את "החוק למניעת הסתננות" שחוקקה הממשלה שנה לפני, שקבע כי מבקשי מקלט יכלאו ללא משפט לתקופה של כשלוש שנים, למעט מקרים הומניטריים חריגים. כתגובה, חוקקה המדינה תיקון לחוק, אשר קובע כי משך הכליאה ללא משפט יהיה שנה (לאותם מבקשי מקלט שנכנסו לישראל לאחר כניסת החוק לתוקפו) ולאחריה יועברו הכלואים למתקן אותו הגדירה המדינה כ"פתוח" – כלא חולות.

כלא חולות נפתח בסוף שנת 2013, ונועד לכליאת מבקשי המקלט, גם אלו שכבר שוהים בישראל מספר שנים. ב-2014 פסל בג"צ גם את חוק זה, ונתן למדינה 90 יום לסגור את חולות. נחשו מה? חוק חדש חוקק במקום. המדינה קבעה את משך הכליאה בחולות ל-20 חודשים, שקוצרו לשנה על ידי בג"צ, וכלא חולות נותר על כנו.

בשבוע האחרון היינו עדות להתבטאויות הרבות של פוליטיקאים כנגד פסיקת בג"צ האחרונה, ולתמיכתם במציאת דרכים אשר יאפשרו גרוש בכפייה למדינה שלישית או לפחות בחקיקה חדשה שתייצר "מנוף לחץ" על מבקשי המקלט על ידי כליאתם ללא הגבלת זמן עד שיסכימו לעזוב "מרצון". היינו עדות גם לסיור המתוקשר והמבוים היטב של נתניהו בדרום תל אביב – שלמענו הפך שטח נווה שאנן ל"אזור סטרילי", על מנת שבסיורו יוכל ראש הממשלה לראות ולבקר רק קומץ מתושבי דרום תל אביב "הטובים בעיניו" שהוזמנו להשתתף בהצגה. באוזניהם יכל נתניהו לחזור ולהשמיע את הצהרותיו הפופוליסטיות וזורעות השנאה.

לפי נתוני משרד הפנים, כ-38 אלף מבקשי מקלט שוהים בישראל, רובם מאריתראה ומסודן. מעל עשרת אלפים בקשות מקלט הוגשו לרשות האוכלוסין וההגירה, אך אינן זוכות לטיפול ולבדיקה ראויה. "אנחנו עוסקים במסתננים בלתי חוקיים. לא בפליטים" קבע ביבי בבטחה אל מול המצלמות, כאילו הוא ישב ובדק בכובד ראש כל אחת מהפניות האלו.

כלא חולות כיום מאוכלס חלקית במבקשי מקלט מסודן ומאריתראה. הוא אמנם מוגדר "מתקן פתוח", אך מיקומו בלב המדבר ומחויבות האסירים להתייצב לשלוש ספירות ביום וללינה בלילה לא באמת מאפשרים יציאה ועיסוקים מחוץ לתחומו. חולות מנוהל ע"י שרות בתי הסוהר, מבקשי המקלט חיים בו תחת תנאי מחייה, תזונה ותברואה קשים, ונאסר עליהם להכניס לכלא מזון או תרופות. גם מספר המסעדות המאולתרות שהוקמו ע"י מבקשי המקלט מחוץ לגדרות הכלא, על מנת לספק אוכל חלופי לזה של חולותנהרסו בשנה שעברה ומפעיליהם נעצרו.

למבקשי המקלט שנכלאים בחולות לתקופה של שנה נותר רק לחכות ולנסות להעביר את הזמן עד שיוכלו לעזוב ולבנות את חייהם מחדש. כיום, עם שחרורם, נאסר על מבקשי המקלט להתגורר או לעבוד בערים אילת ותל אביב. כל אלו תורמים לתחושת הייאוש וחוסר האונים, שהוכרזו כאחת המטרות לכליאתם, כמו שהיטיב לנסח המילים שר הפנים דאז אלי ישי: "עד שתהיה לי אפשרות לגרש אותם, אני אכלא אותם ואמאיס עליהם את חייהם".

הרשויות הישראליות אוסרות על כניסת תקשורת לשטח הכלא. "חדשות מחולות" הנה פלטפורמה שנוצרה בעקבות התארגנות של מבקשי מקלט הכלואים בחולות בשנת 2016, בוגרי קורס צילום של "סטודנטים בבן גוריון למען פליטים" וקולקטיב הצילום "אקטיבסטילס".

כיום קבוצת מבקשי מקלט אחרת השוהה בחולות, בוגרי קורס צילום שנערך כחלק מסדנאות "דוקו-רייטס" של האגודה לזכויות האזרח בשיתוף "המרכז לפליטים בנגב" ו"שתיל", בהנחיית צלמי אקטיבסטילס אורן זיו וקרן מנור, ממשיכה לפרסם תחת הפלטפורמה הזו. התמונות והסרטונים המפורסמים פה הם עדות ודיווח ממקור ראשון על הנעשה בתוך הכלא, שחושפים את מה שמדינת ישראל לא רוצה שתראו.

בחודשי הקיץ החלה מגיפת זבובים במקום. פרט לכך שמדובר במטרד, הזבובים נמצאים בחדר האוכל, באוכל עצמו ופגרי הזבובים מהווים סכנה בריאותית. כמו כן, ישנן בעיות ניקוז מים וביוב שמהוות מפגעים בריאותיים. בכלא ניכר שבעיות רבות נובעות מהזנחה של התשתיות. מבקשי המקלט פונים לשומרים ולאחראים במקום אך הבעיות נותרות ללא מענה.

האוכל בחולות דל הן מבחינת הכמויות המוקצבות לכל אדם והן מבחינת ערכן התזונתי. מבקשי המקלט מדווחים כי המזון נשמר במקרר במשך ימים רבים, מחומם שוב ושוב ולעיתים קרובות מוגש להם אוכל רקוב או מקולקל. המזון הוא גם אחת הסיבות לתחלואה של רבים מהכלואים.

בשני מקרים המתועדים כאן ניתן לראות כיצד מבקשי המקלט לא מקבלים טיפול רפואי מהיר והולם ונותרים חסרי אונים בטיפול בחבריהם. בסרטון הראשון ניתן לראות מבקש מקלט חולה בכלא חולות, שלא מקבל סיוע רפואי במשך מספר שעות, על אף בקשות חוזרות ונשנות של חבריו.

בסרטון השני, מבקש מקלט שנחנק מאוכל שנתקע לו בגרון לא מקבל טיפול במשך מספר שעות על אף שאנשי מקצוע נמצאים במקום אבל לא נותנים לו סיוע.

לא רק שרותי הרפואה אינם זמינים למבקשי המקלט. גם משרד רשות ההגירה והאוכלוסין, שנועד לטפל ולתת מענה לבקשותיהם של הכלואים בחולות, לרוב סגור ב"שעות הפתיחה" ורבים נאלצים לחכות בחוץ זמן רב. גם כשהם נכנסים לשיחה עם הפקידים, לרוב זוכים מבקשי המקלט ליחס מזלזל ומשפיל.

מבעד לעדשת המצלמה אפשר לראות את מה שישראל מנסה להסתיר – על ידי הזנחה מכוונת מצד ישראל, נוקשות והתעמרות, הופך מתקן הכליאה "חולות" למקום שאינו אפשרי למגורי אדם. האוכל המזוהם, הטיפול הרפואי הלקוי, תנאי ההיגיינה והתברואה הקשים מציירים תמונה של הפקרת מבקשי המקלט, הנכלאים במתקן למשך שנה.

https://mekomit.co.il/%D7%94%D7%A6%D7%A6%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%AA%D7%A7%...