ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

העליון הכשיר מדיניות הפוגעת בהעסקת מבקשי מקלט; אלפים בסכנת פיטורים

תאריך: 18.9.17 מקור: הארץ, אילן ליאור

בית המשפט קבע בשני פסקי דין כי למדינה אסור להתקשר עם חברות שמעסיקות מבקשי מקלט, והתיר לה לגבות ממעסיקים 20% ממשכורת העובד. ארגוני זכויות אדם: הפסיקות יחריפו את העוני והמצוקה

למשרדי ממשלה ולרשויות מקומיות אסור להעסיק מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן, כך קבע בית המשפט העליון ביום רביעי, ובכך אישר את מדיניות הממשלה בנושא. ההחלטה עשויה להוביל לפיטוריהם של אלפי מבקשי מקלט המועסקים בניקיון. בפסק דין נוסף שניתן באותו יום, בית המשפט דחה את ערעוריהם של מעסיקים פרטיים, שביקשו לבטל את מדיניות המדינה לגבות ממעסיקים היטל בגובה 20% משכרם של מבקשי המקלט. את שני פסקי הדין כתב אליקים רובינשטיין, ששימש עד לאחרונה כמשנה לנשיאת העליון ופרש לגמלאות. לפי ארגוני זכויות אדם, פסקי הדין עלולים להיות הרסניים לשוק העבודה, מבקשי מקלט ומעסיקים כאחד.

בפסק הדין הראשון, העוסק בהעסקת מבקשי מקלט במשרדי ממשלה ורשויות מקומיות, דחה בית המשפט את הערעור של חברת כוח אדם, י.ב. שיא משאבים, המעסיקה מבקשי מקלט בעבודות ניקיון. חברה זו עתרה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד משרד האוצר בדרישה לשנות את תנאי המכרז למתן שירותי ניקיון למשרדי ממשלה ורשויות מקומיות. חברת שיא משאבים טענה בבית המשפט כי המכרז לא משקף את עלות ההעסקה האמיתית של מבקשי המקלט.

לפי הוראות משרד האוצר, כל מכרז להעסקת עובדי ניקיון במשרדי ממשלה ורשויות מקומיות כולל את עלות העסקת העובדים. אלא שהחברה טענה כי העלות המלאה של מבקשי המקלט גבוהה יותר ממה שהמכרז מתמחר, ולכן היא נאלצה להגיש הצעות גבוהות יותר לעומת חברות שלא מעסיקות מבקשי מקלט. אפשרות אחרת שעמדה בפניה היתה להתמודד במכרז בלי לחשב את עלות העסקת מבקשי המקלט, ולתת שירות במחיר הפסד.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את טענותיה וקבע כי ממילא אסור למשרדי הממשלה ולרשויות המקומיות להעסיק עובדים זרים, כולל מבקשי מקלט, לפי הוראות תקנון כספים ומשק של משרד האוצר. החברה ערערה לעליון וטענה כי קיים הבדל בין עובדים זרים למבקשי מקלט. עוד טענה החברה שההוראות של משרד האוצר נועדו למנוע מעבר של עובדים זרים לענפים שאינם מורשים לעבוד בהם, ואילו מבקשי מקלט זוכים להגנה קבוצתית ויכולים לעבוד למחייתם מבלי שהמדינה מגבילה אותם לענפי תעסוקה מסוימים.

השופט רובינשטיין כתב כי העובדים שמוצאם באריתריאה וסודאן "שרויים במצב מיוחד, בחינת בין שמים וארץ". בהמשך הוסיף כי הם "בסטטוס עמום ואנדרוגני ובין הפטיש לסדן". למרות זאת, החליט לדחות את הערעור.

בפסק הדין קבע רובינשטיין כי אין מקום להתערבות של בית המשפט בהוראה האוסרת על משרדי ממשלה ורשויות מקומיות להעסיק עובדים זרים. רובינשטיין ציין כי מדיניות זו עולה בקנה אחד עם החלטת הממשלה להגדלת אפשרויות התעסוקה של ישראלים. השופט לא קיבל את הטענה לפיה הטלת מגבלה על התקשורתן של חברות קבלן במכרזים מסוימים תביא לפגיעה בפרנסת מבקשי המקלט. "אין מניעה שאותן חברות יעמדו בהתחייבויותיהן ויעסיקו עובדים ישראלים בלבד במשרדי הממשלה והרשויות המקומיות, ואילו את העובדים שאינם אזרחים או תושבים - ביתר עבודות הניקיון, המתבצעות אל מול גופים פרטיים".

רובינשטיין ציין כי הטרידה אותו הטענה לפיה משרדי הממשלה והרשויות המקומיות מתקשרות בניגוד להוראות עם חברות קבלן המעסיקות עובדים זרים ומבקשי מקלט. "המחשבה כי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, מזה, והמתמודדות מזה, העלימו עין, למצער, מדרישת סף אשר מהווה חלק בלתי נפרד מתנאי המכרז, מעוררת מידה לא מבוטלת של אי נוחות", כתב. "מתבקש אפוא, כי ייערך 'בדק בית' בקרב רשויות המינהל העורכות מכרזים למתן שירותי ניקיון... במטרה לעמוד על טיבה של התופעה הנטענת", כתב.

לאחר שהתברר כי מבקשי מקלט מועסקים בעבודות אלו בניגוד להוראות, אמר רובינשטיין כי יש להעביר את פסק הדין לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה. לדבריו, אם יתברר כי משרדי ממשלה ורשויות מקומיות מתקשרות עם חברות קבלן המעסיקות עובדים זרים ומבקשי מקלט, על המדינה לתת את הדעת לתוקפו של תנאי הסף האוסר העסקת עובדים שאינם ישראלים בתחום הניקיון.

בפסק הדין הנוסף אישר בית המשפט את הקביעה לפיה מעסיקי מבקשי מקלט חייבים לשלם היטל בגובה 20% ממשכורת העובד. היטל זה מצטרף להפרשה בגובה 16% ממשכורת העובד, שהמעסיקים מחויבים להעביר לקרן פיקדון. בית המשפט דחה ערעורים של עשרה מעסיקים שונים, בהם בתי מלון וחברות כוח אדם וניקיון, על דרישת רשות המסים לגבייה רטרואקטיבית של ההיטל עד שש שנים אחורה.

המערערים טענו כי מבקשי המקלט הם "שוהים מוגנים" בישראל ויש להתייחס אליהם כאל פליטים. הם הדגישו כי בניגוד לעובדים זרים, שמגיעים לישראל למטרה מסוימת ולתקופה מוגבלת, מבקשי המקלט שוהים בארץ באופן זמני אך בלתי מוגבל והם אינם עובדים מיומנים בתחום מסוים, אלא נדרשים לעבוד כדי להתקיים. המעסיקים טענו כי אין מקום להקשות על העסקתם של עובדים אלה ולפגוע ביכולתם להתפרנס, במציאות בה ממילא לא ניתן לגרשם. איגוד המסעדות וארגון חברות הניקיון הצטרפו לטענות המעסיקים. מנגד, המדינה טענה כי ההיטל תואם את מדיניות הממשלה, למנוע השתקעות של מבקשי המקלט ולגרום לעזיבתם.

ארגוני זכויות אדם תקפו בחריפות את פסיקות בית המשפט. "החלטות בית המשפט העליון תתרומנה להחרפת העוני, לפיטורי אלפי עובדים, להעסקת רבים מהם בניגוד לחוק ולפגיעה קשה בזכויותיהם", מסרו הארגונים קו לעובד, א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט, המוקד לפליטים ולמהגרים, האגודה לזכויות האזרח, אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, רופאים לזכויות אדם ו - ARDC- המרכז לקידום פליטים אפריקאים.

לדברי הארגונים, "שוק העבודה ה'שחור' והמאולתר יתפח, עובדים רבים יותר יועסקו ללא תלושי שכר, ללא תיעוד, באופן שימשוך מטה את כלל שוק העבודה בישראל. ההתעלמות המכוונת, בת למעלה מעשור, משהותם בישראל של אנשים שגם המדינה מבינה שלא ניתן לגרשם בכוח הזרוע, והעמימות המכוונת של מעמדם והעסקתם בישראל, מביאות לתוצאות פרדוקסליות מבחינה משפטית, והרסניות מבחינה חברתית. למותר לציין כי החרפת העוני והמצוקה של מבקשי המקלט תחריף גם את מצוקתם של תושבי דרום תל אביב ושכונות אחרות בהם מתגוררות קהילות מבקשי המקלט כיום".

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.4447317