ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

ה"עזיבה מרצון" של האזרח הסודאני: נחת באתיופיה ונדרש לחזור לארצו

ActiveStills
תאריך: 7.5.14 מקור: הארץ, אילן ליאור

מבקש מקלט מסודאן הסכים לעזוב את ישראל למדינה שלישית באפריקה, אך מצא עצמו על סף גירוש לסודאן בנמל התעופה באדיס אבבה, בירת אתיופיה. האיש (שמו המלא שמור במערכת), שהיה פעיל בולט ואחד ממובילי מחאת מבקשי המקלט בישראל, שוהה בנמל התעופה זה שבוע. לדבריו, הוא לא ידע לאן הוא עוזב עד להגיעו לנמל התעופה בן גוריון, ואז מסרו לו אנשי רשות האוכלוסין וההגירה כי המדינה השלישית היא אתיופיה. לאחר נחיתתו בנמל התעופה באדיס אבבה ביקש לצאת אל העיר, אך פקידי ההגירה האתיופים השיבו לו כי אינו מורשה לצאת מנמל התעופה ובעוד שעות ספורות הוא צפוי לעלות על טיסת המשך לחרטום, בירת סודאן. הוא סירב לעלות על הטיסה ומאז שוהה בנמל התעופה באדיס אבבה. ככל הידוע לו המזוודה עמה המריא מישראל עשתה את דרכה לסודאן.

בשל החשש מפני גירוש לסודאן, יצר האיש קשר עם קהילת מבקשי המקלט בישראל זמן קצר לאחר המפגש עם פקידי ההגירה באתיופיה. אנשי הקהילה עדכנו את נציבות האו"ם לפליטים בפרטי המקרה ואלה דיווחו על כך לעמיתיהם באתיופיה, במטרה למנוע את גירושו לארץ מוצאו. האיש ברח מסודאן לאחר מתקפה של מיליציות חמושות על הכפר שבו התגוררה משפחתו בחבל דארפור, במהלכה נרצחו סבו וסבתו. הוא היה כלוא בסהרונים חודשיים וחצי ולאחר מכן שוחרר והתגורר ועבד בתל אביב. באחרונה קיבל הוראה להתייצב במתקן השהייה חולות בנגב, אך לא התייצב במועד שנקבע לו. לפני כשבועיים נתפס בידי פקחי רשות האוכלוסין ההגירה והחליט להיענות להצעהלעזוב למדינה שלישית, על מנת להימנע מהעברה לחולות. לדבריו, סירב בכל תוקף לשוב לסודאן, מחשש שירצח בידי השלטונות.

"גורשתי מהארץ ביום שלישי בלילה, הגעתי לכאן ביום רביעי בבוקר", סיפר היום (רביעי) האיש בשיחה מאתיופיה עם "הארץ". הוא הדגיש כי העדיף לצאת למדינה שלישית ולא להיות מוחזק במתקן חולות ללא הגבלת זמן. "לא רציתי להיות בחולות. מה עשיתי כדי להיות בחולות? תפסו אותי ברחוב ההגירה ואמרו לי 'למה לא הלכת לחולות?' אמרתי 'לא עשיתי משהו לא טוב בשביל להיות בכלא'. אמרו לי 'אם אתה לא רוצה להיות בחולות, אז ניקח אותך למדינה שלישית'. אמרתי להם 'טוב, תיקחו אותי למדינה שלישית, אם אני אקבל שם הגנה'. ברגע שהגעתי לשדה התעופה נתנו לי כרטיסי טיסה של אתיופיה. הביאו אותי עד לדלת המטוס. הגעתי לכאן, חשבתי שאצא משדה התעופה, אמרו לי 'אתה בא מישראל לאדיס אבבה, בטרנזיט, הולך לסודאן'. אמרתי להם 'אני לא יכול ללכת לסודאן, אמרו לי שלוקחים אותי למדינה שלישית'. אמרו לי 'לא אין דבר כזה, אתה בא לפה ונוסע לסודאן ישר'".

כעת, אינו יכול לצאת מנמל התעופה אלא אם יסכים לשוב לארץ מוצאו. "רוצים לשלוח אותי לסודאן. אני אמרתי להם שאני לא יכול ללכת לסודאן. מאז יום שלישי בלילה עד עכשיו אני נמצא בשדה תעופה, לא מחליף בגדים, לא מתקלח, ללא שום דבר. ביום רביעי דיברתי עם האו"ם כאן באדיס אבבה. אז אומרים 'כן, בסדר, נבוא לעזור'. כרגע גם לפני שעתיים דיברתי איתם, הם אומרים שהם באים. גם אתמול אמרו ולא הגיעו. לא יודע מה יהיה. שבוע ולא יכולים לעשות שום דבר לעזור לי? אני נמצא פה בשדה תעופה, לא מאפשרים לי לצאת החוצה, אני מסתובב פה וישן בלילה על הכסא, באותם בגדים, אפילו התיק שלי נשלח לסודאן". הוא סיפר כי בנתב"ג קיבל מענק עזיבה בסך 3,500 דולר, אך לדבריו הכסף, כמו גם דרכון שקיבל בישראל על שם של אדם אחר, נגנב ממנו או אבד לו בלילה הראשון בנמל התעופה באדיס אבבה. כעת, נותר חסר כל. "אתיופיין איירליינס לפעמים נותנים לי אוכל", סיפר.

דפנה ליכטמן, מנהלת ספריית גן לוינסקי, פגשה אותו שלשום במקרה בעת נחיתת ביניים בנמל התעופה באדיס אבבה. "אינני יכולה להתחיל לתאר את התחושה הזאת, בעודי מסתובבת בדיוטי פרי באתיופיה, מחכה לטיסת ההמשך שלי לישראל, פתאום לשמוע קול מוכר קורא בשמי, להסתובב ולראות אותו", סיפרה. לדבריה, הבינה מיד כי משהו אינו כשורה. "כמובן, שגם הוא, כמו מרבית הדארפורים שאני מכירה, אדם אציל ועדין, מתחשב ודואג ובעוד אני מתיישבת על הרצפה באמצע השדה ומתחילה להתייפח בבכי הוא יושב לצידי ומרגיע אותי ואומר לי 'אל תדאגי, הכל יהיה בסדר', 'את לא צריכה לבכות, בעזרת השם, הכל יסתדר'". לאחר מכן צילמה בנמל התעופה סרטון ובו הוא מתאר את ההתרחשויות.

"אני בטוחה שהסיפור הזה הוא לא סיפור יחיד, יש עוד מאות דארפורים שמסכימים לעזוב ל'מדינה שלישית' בהנחה שמשרד ממשלתי במדינת ישראל לא ירמה אותם ויוליך אותם שולל ובסופו של דבר ירכוש להם כרטיס טיסה למדינה היחידה בעולם אליה הם אינם יכולים לחזור – סודאן", אמרה אתמול ליכטמן. "שמעתי הרבה שמועות על אנשים שזה קרה להם, אמרו להם שהם נוסעים לאוגנדה ובסוף הם מצאו את עצמם על מטוס לסודאן, עם חלקם אבד הקשר לאחר שהגיעו לסודאן ולא ברור מה עלה בגורלם. אך המפגש הזה בשדה התעופה, לראות במו עיניי שזה באמת קורה, בלי שום בושה מדינת ישראל משקרת לפליטים במצח נחושה ואז שולחת אותם למותם, היה אחד הדברים הנוראיים שנחשפתי אליהם בחיי. זאת המדינה שלי שחוגגת עצמאות היום וזה פשע שגם אני וגם אתם שותפים לו".

יו"ר ועדת העובדים הזרים בכנסת, ח"כ מיכל רוזין (מרצ), אמרה בתגובה למקרה כי "שוב ושוב מתקבלים הדיווחים המדאיגים על מבקשי מקלט שחתמו על טפסי 'עזיבה מרצון' ומצאו עצמם מופקרים במדינה שלישית שלא היתה ערוכה להגעתם". רוזין קראה למדינה "לחשוף את ההסכמים עם המדינות השלישיות. השמירה על שלומם של העוזבים מרצון היא אחריותינו המשפטית והמוסרית״.

לפני חודש חשף תחקיר "הארץ" כי ישראל מטיסה זה כמה חודשים בחשאי מבקשי מקלט לרואנדה ולאוגנדה. ישראל אינה חושפת את תוכן ההסדרים עם מדינות אלה, אך שורה של עדויות העלתה כי מעמדם של מבקשי המקלט אינו מוסדר בהן, זכויות בסיסיות אינן מוענקות להם ועל פי רוב אין בידיהם מסמכים או אישורים רשמיים. במסגרת התחקיר נחשף מקרה דומה לזה של מבקש המקלט השוהה עתה בנמל התעופה. ד"ר רמי גודוביץ', פעיל זכויות אדם, סיפר כי פגש לפני שלושה חודשים באקראי בנמל התעופה באדיס אבבה מבקש מקלט מאריתריאה שהסכים לעזוב את ישראל לאתיופיה. אולם, פקידי ההגירה לא אפשרו לאיש לעזוב את נמל התעופה והוא חשש מפני גירוש לאריתריאה. רק בחלוף זמן הצליח לצאת מנמל התעופה וככל הידוע הוא שוהה עתה באתיופיה ללא מעמד וללא זכויות.

רשות האוכלוסין וההגירה מסרה בתגובה כי "על פי רישומי הרשות מדובר בנוסע שחתם על יציאה מרצונו לסודאן ולא למדינה אחרת. משהובא הסיפור לידיעתנו הוא ייבדק ויטופל".

http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2314867