ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

הסלמה בלחימה בדרום קורדופן: במקביל לשיחות השלום, חרטום מבקשת להכריע את המורדים

תאריך: 22.1.15 מקור: יותם גדרון, אפריכאן

בחודש דצמבר האחרון נרשם המספר הגבוה ביותר של הפצצות על אוכלוסיה אזרחית מאז תחילת המלחמה בדרום קורדופן. במהלך החודש השליך הצבא הסודאני (SAF – Sudan Armed Forces) לפחות 456 פצצות על תושבי הנובה, ולעת עתה חודש ינואר לא הביא עימו הפוגה אלא התעצמות בקרבות בין הצבא הסודני לכוחות ה-SPLA-N (Sudan People's Liberation Army-North). בתחילת החודש ניסה הצבא הסודני לכבוש את בירת המורדים קאודה. הכוחות הגיעו עד למרחק של כ-20 קילומטרים מדרום לעיר, ונהדפו מאוחר יותר על ידי המורדים. במקביל, כוחות המורדים הצליחו להדוף את הצבא הסודני מעיירה סמוכה לקדוגלי (كادوقلي‎‎), בירת דרום קורדופן שבשליטת הממשלה הסודאנית.

ההסלמה בדרום קורדופן באה במקביל לשיחות השלום המתקיימות לפרקים בין הממשלה לבין המורדים באדיס אבבה שבאתיופיה. השיחות החלו בחודש נובמבר האחרון, ולמרות שהיו שתלו בהן תקוות, לעת עתה לא הצליחו להגיע הצדדים לכל הסכמה במסגרתן.

דרום קורדופן – "החזית הדרומית החדשה" של סודאן?

דרום קורדופן היא מדינה בדרומה של סודאן, סמוך לגבולה הדרומי עם דרום סודאן. בערך במרכזה נמצאים הרי הנובה, והם מכסים קצת יותר משליש משטחה. מאז הפרדות דרום סודאן מסודאן, הפך קו הגבול שבדרום קורדופן לחזית האסטרטגית החשובה ביותר של סודאן למול שכנתה החדשה מדרום, ובכלל. בחלקה הדרום-מערבי של דרום קורדופן נמצא אזור אביי (Abyei) השנוי במחלוקת, וממזרח לו, גם בצמוד לגבול הדרום סודאני אם כי בתוך סודאן, נמצא אזור הגליג על שדות הנפט שלו. האזור היה מוקד ללחימה קצרה בין סודאן לדרום סודאן ב-2012, כאשר הצבא הדרום סודאני ניסה לכבוש את העיר, ואף הצליח לעשות זאת לכמה ימים.

מפה

כמו אזורים אחרים בסודאן בהם חיה אוכלוסיה גדולה המזדהה כאפריקאית, למשל דרום סודאן לפני עצמאותה, דארפור ואזור הנילוס הכחול, גם דרום קורדופן סבלה במשך עשרות שנים מהזנחה ודיכוי פוליטי, תרבותי וכלכלי. באופן טבעי, הנובה (הקהילות האפריקאיות שחיות בדרום קורדופן, שאינן חולקות כולן את אותה השפה או התרבות) הזדהו עם החזון של ג'ון גרנג, מנהיג ה-SPLM/A (ٍSudan's People Liberation Movement/Army). גרנג דיבר על "סודאן החדשה" – מדינה דמוקרטית ופלורליסטית, עם ממשלה המייצגת את כל קבוצות האוכלוסייה. מאז אמצע שנות ה-80 שיתפו פעולה מנהיגים פוליטיים מהנובה עם המורדים הדרום סודאנים למול השלטון בחרטום, ואף התגייסו לשורות ה-SPLA.

בזמן מלחמת האזרחים של סודאן, שנמשכה מאז תחילת שנת 1983 ועד להסכם השלום של 2005 (ה-CPA, Comprehensive Peace Agreement) הייתה דרום קורדופן מוקד של לחימה בין הדרום לצפון. עד שנת 2002 הרי הנובה כמעט שהתרוקנו לחלוטין מתושביהם.

למרות שיתוף הפעולה בין הנובה לקהילות בדרום סודאן במהלך המלחמה, הסכם השלום של 2005 בין הצפון לדרום הותיר את דרום קורדופן, כמו גם את הנילוס הכחול ודארפור, ללא פתרון ברור ונתונות במצב של לחימה מתמשכת ואלימות ממשלתית. בני הנובה שנלחמו לצד ה-SPLA הרגישו ששותפיהם זנחו אותם, והותירו אותם בידי השלטון שבחרטום בתמורה לעצמאות הדרום. לאחר החתימה על ההסכם, התהליכים שהובילו בסופו של דבר לעצמאות דרום סודאן, הותירו את דרום קורדופן חלק מסודאן הצפונית. בנוסף, הוסכם גם על איחוד שלה עם חלק ממדינת קורדופן המערבית. פירוש הדבר היה שהנובה השתוו במספרם לשבטים הערבים שחיו באזור. לאורך מלחמת האזרחים ולאחריה, שבטים אלו לא נותרו בהכרח נאמנים לשלטון בחרטום, אך שינוי מאזן הכוחות ערער על המעמד של בני הנובה.

אף על פי שגם נציגים מהנובה לקחו חלק בדיונים לקראת ההסכם, נציגי הדרום התפשרו ביחס למעמד של אביי, והתפשרו אף יותר ביחס למעמד של דרום קורדופן והנילוס הכחול. מעמדן של שתי האחרונות ושל הקהילות האפריקאיות שחיות בהן נותר עמום, והוחלט כי עתידן יוכרע בעקבות "התייעצויות עממיות" (popular consultations). האסיפה המחוקקת אשר עתידה הייתה להיבחר באותן בחירות מקומיות, הייתה אחראית על העברת תוצאות ההתייעצויות לחרטום, ובשל כך לבחירות המקומיות אשר נערכו בדרום קורדופן בשנת 2011 יוחסה חשיבות רבה.

הבחירות עצמן נקבעו במקור לחודש אפריל 2010, אך נדחו עד מאי 2011. בסופו של דבר זכה בבחירות אחמד הארון, מי שהיה מושל דרום קורדופן מטעם השלטון בחרטום מאז 2009, ומבוקש מאז 2007 על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי שבהאג בשל אחריותו לפשעים שבוצעו בדרפור קודם לכן. בבחירות לאסיפה המחוקקת זכתה מפלגת השלטון של סודאן (ה-NCP) ביותר מושבים מהמורדים, למרות שבפועל זכו המורדים במספר גבוהה יותר של קולות. שאלת הוגנות הבחירות נותרה שנויה במחלוקת.

ביוני 2011, חודש לפני עצמאותה של דרום סודאן, וחודש לאחר הבחירות המקומיות, פרצה באזור המלחמה. אף על פי שכל אחד מהצדדים האשים את האחר בהצתת האלימות, המלחמה הייתה צפויה ושני הצדדים התכוננות לה מראש. כחודש לפני הבחירות הכריז נשיא סודאן עומר אל-בשיר על כוונתו להבריח את המורדים "הר הר, מערה מערה". מאז יוני 2011, בעוד הצבא הסודאני וה-SPLA-N  נאבקים על שליטה באזורים שונים של המדינה, מנהל הצבא הסודאני מלחמת התשה כנגד האוכלוסייה באזור, החיה בתנאי משבר הומניטארי מתמשך.

אחת הטקטיקות הנפוצות של הצבא הסודאני היא שימוש במטוסי אנטונוב להשלכת פצצות על אזורי אוכלוסיה אזרחית המזוהה עם המורדים. הפצצות אלה אמנם גורמות לאבידות בנפש באופן ישיר (בקרב המורדים דיווחו על 67 הרוגים במחצית הראשונה של 2014), אך השפעתן העיקרית היא על היכולת של האוכלוסייה באזור להבטיח את אפשרותה להתקיים. בשל ההפצצות החוזרות, שנוטות להתגבר מדי שנה בתקופות בהן נדרשים התושבים לעבוד את השדות שלהם, שוב ושוב לא מתאפשר לאוכלוסיה באזור לגדל מספיק מזון. שיעורי הרעב הולכים וגדלים, ועשרות ומאות אלפי אנשים כבר עזבו את בתיהם, בין אם מחשש מההפצות עצמן, או בשל הרעב, שנגרם בעקיפין בשל ההפצצות.


היעדר הגישה של ארגונים הומניטאריים ותקשורת לאזורים שבשליטת המורדים (בין אם בשל מדינות המורדים או מדינות השלטון בחרטום), מחריף את המשבר ההומניטארי איתו מתמודדת האוכלוסייה. רבים מתושבי האזור בורחים ומסתתרים בהרים, בתוך מנהרות שמספקות הגנה מסוימת מההפצצות. אחרים חצו במהלך השנים האחרונות את הגבול אל דרום סודאן, אל מדינת יוניטי הסמוכה ומחנות הפליטים שבה. מחנות אלה מארחים כיום כ-86,650 פליטים מדרום קורדופן.

בחרטום שואפים לניצחון צבאי, אך משתתפים בשיחות השלום

באפריל 2014 הודיעה ממשלת סודאן על מבצע "קיץ מכריע", שמטרתו "להביא לסיום המרידות בדרום קורדופן, הנילוס הכחול ודרפור". כתוצאה מכך, בחודשים העוקבים התגברו ההפצצות על אוכלוסיה אזרחית בהרי הנובה. הבחירה בעונת הזריעה לביצוע מבצע צבאי שכזה, בו הפכו לא פעם שדות, שווקים ומתקנים רפואיים למטרות, הבהירה שוב שמאחורי הצעדים הצבאיים של השלטון בחרטום עומדת המטרה של החרפת המשבר ההומניטארי באזור.

בחודש נובמבר נפתחו שיחות השלום בין הממשלה למורדים באדיס אבבה. שיחות אלה התקיימו לפרקים עד תחילת דצמבר, וקרסו ללא כל הסכמות. בתחילת ינואר התקיים סבב נוסף של שיחות, והן עתידות להתחדש לקראת סוף החודש, אך תקוות גדולות כבר איש לא תולה בהן.

במקביל לשיחות באתיופיה, הלחימה בדרום קורדופן הגיע בחודשים האחרונים לשיאים חדשים, ויש שטוענים ששיחות השלום הן לא יותר מניסיון של חרטום למשוך זמן בצורה דיפלומטית להמשך מדיניותה הפושעת בקורדופן, בנילוס הכחול ובדרפור. כאמור, פחות או יותר במקביל לשיחות באדיס אבבה, בחודש דצמבר האחרון הושלכו הכי הרבה פצצות על תושבי הנובה מאז תחילת המלחמה, ונרשם שיא בלחימה באזורי מפתח בדרום קורדופן.

ההערכות הן כי סבב האלימות של החודש האחרון יביא לגל נוסף של מנוסה של אזרחים מהאזור, וכי עד 145,000 איש יעזבו את בתיהם בשבועות הקרובים. עם זאת, ולמרות השאיפות של חרטום לקיץ "מכריע", קווי הלחימה בין המורדים לממשלה כמעט שלא השתנו בחודשים האחרונים.

 

מלחמת האזרחים של דרום סודאן נמשכה כמעט דור. המלחמה האחרונה בדרום קורדופן, שהיא במובנים רבים המשך של אותה מלחמה ארוכה, נמשכת כבר שלוש שנים. בחרטום אמנם שואפים להכרעה צבאית, אך זו יכולה להיות רחוקה בהרבה ממה שהם מקווים. כל עוד לנובה לא יהיה מה להרוויח מהפסקת הלחימה, ולשלטון בחרטום לא יהיה מה להפסיד מהמשכתה, סיומה לא ייראה באופק.

http://www.african.co.il/2015/01/22/nuba01/