ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

המסע המטורף של ג'מאל לאליפות העולם

תאריך: 1.8.19 מקור: Ynet, אבינועם פורת

סיפור חייו של ג'מאל עבדלמאג'י עיסא מוחמד, מבקש מקלט סודאני שחי בישראל, יכול למלא עשרות עמודים. מסע תלאות מטורף שהתחיל בהימלטות מרצח עם אכזרי בדארפור צפוי להסתיים בחודש הבא בהגשמת חלום: ריצה לצד גדולי האתלטים באליפות העולם בדוחא.

מוחמד, רץ למרחקים ארוכים, תרתי משמע, ימריא לקטאר במסגרת נבחרת הפליטים הבינלאומית, כאשר ישנה אפשרות שיהיה נושא הדגל של המשלחת. בשל העניין הרב שהוא מייצר, צפוי ערוץ טלוויזיה צרפתי-ישראלי ללוות את מסעו.

מוחמד בן ה-26 לא ידע את נפשו מרוב אושר. "לא רק שאנסה לקבוע שיא אישי, אני מתכוון להילחם על העלייה לגמר ב-5,000 מטר", הוא הבטיח למאמנו יובל כרמי, בהצהרה קצת מרחיקת לכת.

"תסריט בדיוני"

"אם היו מספרים לי ב-2003, השנה שבה אבי נרצח ונמלטתי מדארפור, שב-2019 אהיה רץ שמשתתף בתחרויות בעולם, הייתי אומר שזה תסריט בדיוני ומופרך", הוא מספר ל"ידיעות אחרונות" בעברית שוטפת. "עוזרים לי כאן כאילו אני ישראלי. לא מאמין שזה אמיתי". בין המסייעים נשיאת המועדון, עו"ד שירית כשר (בתו של פרופ' אסא כשר), מאמנו כרמי והמנהל המקצועי גנוסר. אז כן, הוא חי את החלום.

אבל כאמור, הדרך אל האושר ממש לא הייתה קלה, כפי שהוא מגולל כאן: "אנחנו אפריקאים מוסלמים שחיו בשלווה, ופתאום נתקלו בשינוי כיוון של השלטון הערבי-מוסלמי. הם התחילו להתנפל עלינו ולרצוח. הג'נג'וויד, מיליציות של השלטון, רצחו באותו לילה 97 איש, בהם אבא שלי. נאלצנו להימלט. אמא שמרה על ארבעת הילדים שלה, ביניהם אני, והעבירה אותנו לחרטום הבירה. מאחר שנאלצתי להרוויח כסף, עבדתי כמצחצח נעליים של אנשים ברחוב, והסכום שהרווחתי עזר לממן לי טיסה לקהיר".

מוחמד ממשיך בתיאור הקשה: "אמא חזרה לדארפור והמבריחים ששילמנו להם נתנו לנו הרגשה מוטעית שבסוף נגיע לקנדה. לא ידעתי מה זה קנדה, מה זה ישראל, אבל קנדה נשמעה טוב. הוסיפו לי שלוש שנים בדרכון (1993) כדי שאוכל לעבור את הגבול. אני יודע שנולדתי ב-1996, אבל אם כבר כתבו, שיהיה. בסוף העבירו אותנו לסיני, והמבריחים הנחו אותנו להגיע לישראל.

"ישבתי כמה שבועות בכלא קציעות, לא בדיוק הבנתי איפה אני ומה אני עושה שם, ויום אחד שלחו אותנו לת"א. מאחר שלא היה לי איפה לגור, ישנתי בלילה הראשון בפארק ציבורי. אחרי יום בא אליי בחור סודאני, ומתוך אחוות אחים לעם שלנו הזמין אותי לגור איתו. התחלקנו בהוצאות. בינתיים קיבלתי את ההצעה לעבוד בחופי הים בהרצליה. חוצמזה שיחקתי כדורגל עם החבר'ה באזור, ואז הכרתי בחור שהציע לי: 'למה שלא תגיע למועדון הסמטה, נראה שאתה הרבה יותר מתאים לריצה מאשר לכדורגל'".

מועדון הסמטה, בשמו המקוצר, חרת על דגלו שילובם של אתלטים מקצועיים מאוכלוסיות חלשות, ביניהם מבקשי מקלט. כבר באימון הראשון, ב-2014, שנה אחרי שהגיע לישראל, התאמתה הערכת חברו כי הריצה מתאימה לו יותר, ומהר מאוד הוא הפך לאחד הספורטאים המובילים בנבחרת המועדון, שהוכתרה כאלופת ישראל לנוער במרוצי שדה, וקיבלה את הזכות להשתתף באליפות אירופה.

זה היה הטריגר שדחף את מנהלו המקצועי לחפש לו אתגרים חדשים, ובמקביל, סוכנות הפליטים של האו"ם לחצה על הוועד האולימפי לכלול מבקשי מקלט בתחרויות חשובות.

מוחמד נמצא בגרף התקדמות מתמיד. במרוץ שנערך לאחרונה בבלגיה הוא קבע 13:54 דקות בריצת 5,000 מטר, שהיוותה הכנה לתחרות החשובה באמת באותו מרחק - אליפות ישראל - שבה הקדים אותו רק סגן אלוף אירופה עד גיל 23 ב-10,000 מטר, טדסה גטהון.

"המאמן שלו צופה שתוך שלוש שנים הוא יהיה בטופ-10 באירופה ב-5,000 ו-10,000 מטר", מספר גנוסר, ומוסיף: "אסור לשכוח שהוא החל לעסוק באתלטיקה רק לפני כמה שנים, אבל השאלה הגדולה היא היכן יחיה את חייו".

לסיכום מוחמד שולח בקשה/משאלה: "הייתי מאוד רוצה לחיות בישראל, המדינה שהתאהבתי בה. זה החלום הגדול שלי".

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5561601,00.html