ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

המטרה האמיתית של חוק ההסתננות: מצג השווא של הפרקליטות בבג"ץ

צילום: יותם גדרון
תאריך: 15.10.14 מקור: רויטל חובל, הארץ

עיון בתגובת המדינה לבג"ץ בעניין העתירה נגד חוק ההסתננות, לעומת דברי שר הפנים הפורש גדעון סער וראש הממשלה בנימין נתניהו מעלה כי הפרקליטות הציגה מצג שווא לבג"ץ בעניין התכלית האמיתית של חוק ההסתננות.

אחד הטיעונים בעתירה נגד חוק ההסתננות היה שתכליתו של החוק היא לשבור את רוחם של מבקשי המקלט על מנת שיעזבו "מרצון" וכי מדובר בתכלית פסולה. הטענה התבססה על דברים שאמרו גדעון סער ובכירי רשות האוכלוסין שהודו בכך בדיונים על החוק, והסבירו שלכך נועד מתקן חולות.

בנובמבר 2013, חודשיים לאחר פסק הדין הראשון שפסל את התיקון לחוק ההסתננות, ולאחר פרסום תזכיר החוק השני שעבר ונפסל גם הוא בחודש שעבר, אמר בוועדת הפנים מנהל מינהל אכיפה וזרים, יוסי אדלשטיין, כי "המתקן הפתוח מיועד לעודד את יציאתם של מי שיוחזקו בו מישראל וכי בדרך זו יתפנה בו מעת לעת מקום, שיאפשר הכנסתם של נוספים". דברים דומים אמר גם סער באותו החודש בכנסת.

לעומת זאת, בתגובת פרקליטות המדינה לבג"ץ, בהתייחסה לתכלית הקמת מתקן חולות, הוכחשה תכלית זו מכל וכל. "דין טענת העותרים ביחס לתכליתו של מרכז השהייה, ככזאת שנועדה לשבור את רוחם של השוהים, להידחות מכל וכל. לא רק שאין עיגון לכך בהוראות החוק... אלא שמציאות החיים בחולות שומטת את הקרקע תחת טיעון העותרים", כתבה המדינה.

הפרקליטות טענה כי התכליות האמיתיות של החוק הן "הפסקת השתקעותם והתבססותם במרכזי הערים של אוכלוסיית המסתננים, כולל אפשרות לעבוד ולהשתכר", ו"מתן מענה הולם לצרכיה של אותה אוכלוסיית מסתננים, תוך הטלת מגבלה מסוימת על החירות והגבלת חופש התנועה שלהם, בעת שהותם במרכז השהייה, ומתן כלל המענים לצרכי חייהם".

שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, שחיבר את פסק הדין המרכזי שהביא לפסילת התיקון השני לחוק ההסתננות, קבע שלחץ בלתי סביר ואמצעים שדוחקים אדם לעזוב עלולים להפוך את "יציאתו מרצון" לגירוש כפוי ואסור. "השאלה אם אמנם אחת מתכליותיו של החוק היא 'שבירת רוחם' של המסתננים כדי שאלו יבחרו לצאת מן הארץ אינה נקייה מספקות (וזאת, בין היתר, בהינתן דברי נציגי הרשויות המצוטטים בעתירה)", כתב, "דומה כי לא יימצא חולק על כך שמרכז השהייה שהוקם מקשה עד מאוד על חייהם של המסתננים, ושקושי מסוג זה עשוי בהחלט לתמרץ אדם לבחור לעזוב את הארץ... בין תמרוץ לגיטימי (כגון תמריץ כספי) לבין הפעלת לחץ משמעותי ובלתי הוגן אשר שולל, הלכה למעשה, את יכולתם של שוהים בלתי חוקיים לבחור שלא לצאת מהארץ – עובר, אפוא, גבול דק".

אלא שמאז פסק הדין, סער אמר הן בוועדת הפנים של הכנסת והן בישיבה אצל ראש הממשלה שתכלית החוק היא לגרום למבקשי המקלט לצאת מישראל, וכי החוק השיג את המטרה. בהודעה לעיתונות נכתב מפי סער: "התיקון השני לחוק תרם תרומה ניכרת לתהליך של יציאה מרצון". הדברים חזרו על עצמם בדיון בוועדת הפנים בשבוע שעבר מפי סער וכן מפי חה"כ רגב.

בהמשך, בישיבה בראשות רה"מ, נתניהו הודה אף הוא כי "הדיון הזה מתקיים כדי לאזן בין שני צרכים. קודם כל הצורך החיוני להמשיך לבלום את כניסתם המסתננים הבלתי חוקיים למדינת ישראל, וגם להמשיך את הוצאתם של אלה שנכנסו לכאן באופן בלתי חוקי. הצורך השני הוא כמובן לכבד את החלטות בית המשפט שהוא גם נדבך יסוד בחיים הלאומיים שלנו ואני מקווה שנמצא פתרון שמאזן בין שני הצרכים". 

מדברים אלה עולה אחד משניים: או שהמדינה הטעתה את בג"ץ, או שסער טוען בדיונים דברים שמנוגדים לטענות המדינה בבג"ץ. לדברים יש השלכה על החוק השלישי שמתגבש כעת. אם הפרקליטות תוסיף להכחיש שתכלית החוק היא לעודד יציאה מרצון באמצעות שבירת רוחם של מבקשי המקלט, ותתעקש כי המטרה היא לספק את צרכיהם ולמנוע את השתקעותם, הדבר יקשה עליה להסביר את החוק החדש, שכן כליאה לתקופה מוגבלת לא תמנע את השתקעותם. מנגד, אם יאמרו שמטרת החוק היא עידוד יציאתם מהארץ, מדובר יהיה בהודאה בכך שהתגובה הקודמת של המדינה היתה לא נכונה.

ממשרד המשפטים נמסר: "הטענה לפיה המדינה שיקרה לבג״ץ משוללת כל יסוד. עמדת המדינה שאושרה על ידי הגורמים המוסמכים משקפת את תכליות החקיקה ודברי שר הפנים עולים בקנה אחד עם התכליות של הסרת התמריצים לעבודה בישראל, ומניעת השתקעות במרכזי הערים". מלשכתו של סער נמסר: "לדברים אין שחר והם חלק מקמפיין עיתון "הארץ" בעד השתקעות המסתננים בישראל במשולב בקמפיין המתמשך של העיתון נגד שר הפנים".

http://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.2459627