ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

הגירוש הגדול: משפחות זרים בדרך לקציעות

תאריך: 11.6.12 מקור: אהובה מאמוס ורענן בן צור, ynet

זרים שקיבלו התראה לקראת גירושם הובאו בצהריים למתקן רשות ההגירה באילת, ושם החלו להסיעם צפונה. הגברים ייכלאו בכלא קציעות ואילו הנשים והילדים במתקן סהרונים הסמוך. ג', אזרח אריתריאה: "פקחים הגיעו לבית שכניי. הילדים הקטנים בכו. ראיתי סרטים על השואה שלכם והרגשתי ככה"

פקחי רשות האוכלוסין וההגירה ממשיכים במבצע המעצרים הנרחב, שבמהלכו נעצרו יותר מ-50 זרים. בצהריים (יום ב') החלו להוציא את חלקם מאילת צפונה. הגברים ייכלאו בכלא קציעות ואילו הנשים והילדים במתקן סהרונים הסמוך, עד לגירוש.
 
אנשי רשות האוכלוסין וההגירה הגיעו לבתי זרים והודיעו להם על הכוונה לגרשם. הם איפשרו להם לארוז את החפצים שלהם, להתארגן בין שעתיים לארבע שעות. לאחר מכן, הובלו למטה אשכול אילת של רשות האוכלוסין וההגירה, שנמצא באזור התעשייה בעיר. שם העלו את המגורשים על רכבי רשות ההגירה והסיעו אותם לכיוון מתקן סהרונים בליווי פקחים.

ברשות האוכלוסין וההגירה הכחישו דיווח של פעילי זכויות אדם על מעצרים בסמוך לבנקים: "אנו קוראים לאזרחי דרום סודן השוהים בישראל שלא כחוק להגיע לרשות ולעזוב מרצון וזאת כדי שלא ייעצרו". בנוסף ציינו: "אנו מקפידים לא לבצע מעצרים במקומות רגישים כבתי תפילה, בתי ספר וגני ילדים". 

למרות הדברים, טען ג', מסתנן מאריתריאה, שהיה עד למעצר שכניו בשכונה א' באילת, כי הפקחים נלוו אליהם כדי לקחת את הילדה ממוסד חינוכי. עד כה נעצרו יותר מ-50 זרים והמבצע בעיצומו. "הם באו לבית השכנים שלי, שבו גרים שלושה חבריי, נשואים עם ילדים", סיפר ג'. "אני יודע שכבר עצרו חברים אחרים, אז לא הלכתי לחפש היום עבודה. היה רעש במדרגות, הסתכלתי בעינית של הדלת וראיתי מישהו דופק. אני חושב שזו הייתה אשה. כשהם פתחו את הדלת, באו שוטרים ואמרו להם לקחת את הדברים שלהם כי הם לוקחים אותם לכלא ומחזירים אותם למדינה שממנה באו".

הוא מספר כי בכל אותו הזמן "הילדים הקטנים בכו. שכן שלי אמר שהילדה שלו בחצר בית הספר, וצריך לקחת אותה, אז הלכו לקחת אותה ליד כל החברים שלה, אני ממש פחדתי, פחדתי שידפקו על הדלת שלי וייקחו אותי. אני חושב שדפקו, אבל התחבאתי בבית ולא עניתי. אני חי בישראל כבר ארבע שנים וחצי".

 "הילדים בוכים, אין להם לב"

ג' השווה את מבצע המעצרים לדברים שראה בסרטים מהעבר: "ראיתי את ההיסטוריה שלכם, הישראלים, ראיתי סרטים על השואה שלכם בגרמניה, והיום הרגשתי ככה. השוטרים נראו ממש כמו הגרמנים שמגיעים לבית שלך ולוקחים אותך בלי כלום, בלי לסדר את הדברים, הכול מהר. הילדים בוכים ולאף אחד לא אכפת, כאילו אין להם לב". 

ש: זה לא נכון, בגרמניה לקחו את היהודים למחנות ריכוז ולמחנות כפייה, למות בגזים ולפעמים גם ירו בהם במקום.

ג' השיב: "זה נראה אותו דבר, לוקחים משפחה עם ילדים לכלא, כדי להחזיר אותם למדינה שאולי ימותו בה. אין להם שם כלום, הם כבר חיים כאן, הילדים שלהם נולדו כאן". הוא מעיד על עצמו שאינו פוחד כל כך, אף שאינו יודע מה לעשות. "הלכתי עכשיו לבנק להוציא את כל הכסף ואני אורז את הדברים שלי ואחשוב מה לעשות. הדבר היחיד שחשוב שיבינו שאני רוצה לחיות ומפחד לחזור למדינה שלי, אני לא יודע מה מחכה לי שם".

לעומתו סיפר ג'וזף גור, בן 27, שהגיע לאילת לפני חמש שנים כדי לעבוד, ומאז שהגיע לעיר עבד במלון אגמים. "הגעתי להגירה כדי שלא ייקחו אותי מהרחוב. ביקשתי מהם שייתנו לי שבוע-שבועיים לארגן את הניירת שלי ואת כל הכסף שחייבים לי מהעבודה. באתי בגלל שדרום סודן הייתה כבושה, עכשיו היא לא כבושה ואני רוצה לחזור".

המבצע מתנהל במקביל בדרום תל-אביב. בצהריים נעצרו מספר דרום סודנים בשדרות הר ציון. שלמה מזרחי, עובד בחנות רהיטים סמוכה: "היו פה בערך עשרה אפריקנים שעברו ליד החנות שלי, המתינו להם מכוניות של ההגירה, החבר'ה של ההגירה בדקו אותם, ומי שהיה מדרום סודן ישר העלו אותו לשלושה כלי רכב שחיכו בצד. האירוע עבר בשקט. ההגירה הייתה פה שעה - שעה וחצי. לי זה פגע בעסקים, כי אנשים פחדו מהם".

עד ראייה נוסף למעצרים בתל-אביב אמר כי "אני מברך על זה שלוקחים אותם, היה צריך לפנות אותם כבר אתמול. העסקים שלנו פה נפגעו. זה הזמן לעבור לפינויים במספרים גדולים הרבה יותר".