ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

הגֵר החי בתוכנו: מאבותינו במצרים לפליטים בישראל היום

תאריך: 18.4.19 מקור: שיחה מקומית, איתן קלינסקי

סיפור ההגדה של פסח הוא סיפורם של גֵּרִים, שלחמו נגד שררה, שמיאנה לאפשר להם לשמור על זהותם ועל מאווייהם כחברה וכעם. את המשמעות הזו של ההגדה חובה עלינו לממש בחיינו בארץ הזו. עלינו לשקוד על כך שלַּגֵּר הַגַָּר בתוכנו תינתן האפשרות לשמור על זהותו ועל נכסיו התרבותיים והלאומיים, בדיוק כמו שאנחנו ביקשנו לעצמנו במצרים.

סיפור ההגדה יישאר נכה, אם לא נעלה את הקריאה לראות את הפלסטיני כתושב-אזרח שווה זכויות כמוני, אם לא נתייחס לכ-40,000 פליטי הרעב מאפריקה, כפי שציפינו שיתייחסו אל אבותינו, שגם כן גנבו גבולות וירדו מישראל לאפריקה לשבור שבר מפאת הרעב וגרו באפריקה כארבע מאות שנים.

בהגדה של פסח, אחרי שהילדים קוראים את "מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה", אנו מגלים את המצות. המסובים לשולחן הסדר משיבים בקטע, הנפתח במלים המזכירות לנו עבר היסטורי: "עֲבָדִים הָיִינוּ בְּמִצְרַיִם" ומסיימים את הקטע בהבטחה לקיום המצווה: "מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם", ואף מוסיפים: "וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הָרֵי זֶה מְשֻׁבָּח".

למעשה אנו מזכירים לעצמנו בסדר הפסח, כי גרים היינו בארץ מצרים ותודעת הַגֵּר היא חלק מהמורשת ומהמסורת. ואני מבקש להוסיף את הַגֵּר הַגָּר אתנו לבן המסב אתנו לסדר הפסח. חשוב שנקרב אותו  אלינו.

אני מצר על כך, שתודעת הגר האומרת לנו: "כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" לא פילסה לה דרך במעשה היומיומי החברתי והפוליטי של ממשלת ישראל, המתכננת לגרש מהארץ בנים חורגים לאלוהים ולאדם, שנמלטו מאימת רעב ומלחמה והגיעו למדינת ישראל.

ממשלה, שהחליטה לגרש את הַגֵּר הַגָּר אתנו כאן, מתנכרת לאברהם אבינו, שירד לאפריקה (למצרים) כאשר היה רעב כבד בארץ כדי לשבור שבר. כמוהו ירדו גם ניניו, בני נכדו יעקב. וכיום, באותם נתיבי רעב, פסעו ופוסעים אנשים, שכבד הרעב בארצם. סדר פסח, הנאמן לציווי הטקסט של ההגדה, מחייב אותנו להשמיע בסדר פסח את הקול, שעד יעבור זעם הרעב בארצות מוצאם של הגרים, נעניק להם כאן בית.

איננו משוחחים עם שכנינו החיים בחברון באותה ענווה ויחס של כבוד לבני המקום, כפי ששוחח אברהם אבינו עם תושבי חברון. ספר בראשית פרק כ"ג פורס לפנינו את סיפור אברהם, המשדר צניעות והערכה לערכיו של האחר. לכן האחר, בן העיר חברון, מתייחס  לאברהם באותה מידה של כבוד. חשוב שנאמץ לחיינו היום את מה שאמר אברהם אבינו לאנשי חברון: "גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי עִמָּכֶם".

לעומת הדיווח החם והאוהב של בראשית פרק כ"ג, התקשורת של היום מדווחת לנו על שיח אלים ועוין של אדוני הארץ כלפי אנשי חברון ואל העם הפלסטיני החי בתוכנו. יחסינו אליהם כאל נתין זר, שמאז 1967 חי תחת כיבוש. מכאן גם השוני ביחסם של אנשי חברון כיום כלפינו.

עובדת היות עם ישראל גר במצרים מניעה את החוק המקראי לדרוש מאיתנו יחס של אהבה כלפי הַגֵּר הַגָּר בתוכנו :"וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם ".

יחס החמלה לגר, שביקש החוק המקראי להנחיל לנו כחברה, נעדר מהמציאות היומיומית, שבה הגר לא רק שאינו מוזמן להיות שותף לטקס של סיפור החירות שלנו, וגם לא מוזמן לסעודת החג, אלא גם אינו מוזמן במהלך כל השנה לזכות באותן זכויות שיש לנו כעם, שמצֻוֶּה לזכור, כי עבדים היינו וגרים היינו בארץ זרה שהתנכלה לאבותינו.

סדר הפסח מבקש מאיתנו לראות את הַגֵּר הַגָּר בתוכנו כחלק שווה זכויות בחברה הישראלית.

 

https://mekomit.co.il/%D7%94%D7%92%D6%B5%D7%A8-%D7%94%D7%97%D7%99-%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%95-%D7%9E%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%91%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%98/