ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

האריתריאי הראשון שהוכר כפליט בישראל: מורה שהפגין נגד הממשל

צילום: שרון ליבנה
תאריך: 2.2.14 מקור: אילן ליאור, הארץ

צ', אזרח אריתריאה בן 25, חצה את הגבול ממצרים לישראל ביוני 2012, ימים ספורים לאחר כניסתו לתוקף של התיקון הקודם לחוק למניעת הסתננות. התיקון קבע כי ניתן לכלוא לשלוש שנים, ללא משפט, כל אפריקאי שנכנס לישראל בלי היתר. בהתאם לחוק הזה נכלא צ' בסהרונים בלי תאריך שחרור. ארבעה חודשים אחרי שחצה את הגבול ונכלא פנה לנציגי הרשויות בסהרונים וביקש מקלט מדיני. "אם אחזור לאריתריאה אני עלול למות", אמר להם.

זמן קצר אחר כך היה מהכלואים הראשונים שזומנו לראיון, בו התבקש לנמק מדוע הוא זכאי להגנה בישראל. הוא סיפר כי שימש מורה באריתריאה ויחד עם עמיתיו השבית את בית הספר בו לימד, בדרישה לשפר את תנאי העסקתם. השלטון הרודני ראה בשביתה מחאה פוליטית אסורה והחל לעצור את המורים ולכלוא אותם, צ' ביניהם. מחשש לחייו ברח מאריתריאה ולבסוף הצליח להגיע לישראל, סיפר לאנשי יחידת ה–RSD של משרד הפנים, הבוחנת את בקשות המקלט.

בחודשים שלאחר מכן נקרא עוד שלוש פעמים לספר את סיפורו האישי, אך בקשתו לא זכתה למענה. לפני חודשיים שחררה אותו המדינה בעקבות פסילת התיקון לחוק למניעת הסתננות בבג"ץ. לראשונה מאז נכנס לישראל יצא צ' לחופשי. על אשרת השהייה שלו, כמו של כל שאר האפריקאים ששוחררו מהכלא, נכתב כי אינו יכול להתגורר בתל אביב או באילת. כך, מצא עצמו בדירה קטנה ברחובות, מנסה להתחיל חיים חדשים.

החודש קיבל צ' שיחת טלפון מפתיעה. מעברו השני של הקו היתה נציגת משרד הפנים. "מדינת ישראל קיבלה את בקשת המקלט שלך", אמרה לו וביקשה ממנו להתייצב בלשכת האוכלוסין בראשון לציון כדי לקבל את אשרת השהייה החדשה שלו. שנה ושלושה חודשים אחרי שביקש לראשונה מקלט מדיני הפך צ' לאזרח אריתריאה הראשון שזכה למעמד פליט בישראל. זאת, אף שהתיקון הקודם לחוק קבע כי חובה לבחון תוך תשעה חודשים בקשת מקלט של אדם המוחזק במשמורת. יחד עמו הוכר אריתראי נוסף שהיה כלוא אף הוא תקופה ארוכה בסהרונים.

"המורים דרשו לשפר את המשכורות שלהם ואת המצב שלהם. היו מהומות והממשלה התחילה לעצור אותם", מספר צ' בשיחה עם "הארץ". הריאיון עמו נערך ברובו בטיגרית, בסיוע מתורגמן. "חלק מהמורים ברחו לאתיופיה. תפסו אותי עם עוד שלושה מורים ועצרו אותנו והעבירו אותנו לכלא. נשארנו שם שישה חודשים בלי משפט, בלי לראות שופט. למזלי היתה לי אפשרות להשתחרר בערבות. לא יודע לגבי שלושת המורים האחרים".

גם אחרי ששוחרר מהכלא המשיך המשטר לרדוף אותו. "אחרי ששחררו אותי קיבלתי החלטה שאני צריך לעבוד בלי משכורת בכלל בתור מורה. אחר כך קיבלתי מכתב שבו האשימו אותי שאני עוזר לאנשים להימלט מהמדינה. בהמשך קיבלתי עוד מכתב כזה, עם אותן האשמות. הבנתי שהיתה להם תוכנית לכלוא אותי, חששתי לחיי, החלטתי לברוח מהמקום הזה וברחתי לאתיופיה", הוא מספר.

אביו של צ' מת לפני שעזב את ארצו, אך הוא השאיר מאחור את אמו, שלוש אחיות ואח, כולם חיים עדיין באריתריאה. בדרך לישראל עבר באתיופיה, בסודאן ובמצרים. בכולן, הוא אומר, חש סכנה. "באתיופיה לא הרגשתי בטוח. אנשים ניסו לעקוב אחרי. חששתי לחיים שלי. בסודאן לא בטוח, עם המבריחים והמודיעין האריתראי. לכן החלטתי לבוא לישראל כדי להיות במקום בטוח". על ישראל לא ידע הרבה. "ידעתי רק שזו מדינה שמקבלת פליטים, לא ציפיתי לכלא", הוא אומר.

אולם, הפער בין הציפיות למציאות היה גדול. "היה רע מאוד בכלא. אין שירותי בריאות טובים. בתוך הכלא כל פעולה שאתה עושה – הולך לרופא, לשופט, לאנשי ההגירה – עוקבים אחריך. גם אם אתה מקבל אישור לנסוע לבית החולים בבאר שבע – אתה הולך כבול, כמו אסיר. החיים שם לא קלים, מאוד קשים. אתה חי עם לחץ גדול. הם אומרים לך כל הזמן לחזור למדינה שלך או למדינות אחרות. יש לחץ גדול. שכנעתי את עצמי שאני לא יכול לחזור לאריתריאה. אני מעדיף למות מאשר לחזור לאריתריאה", הוא מבהיר.

בתשובה לשאלה אם היתה לו תקווה לזכות בהכרה כפליט, צ' מבקש להודות שוב ושוב לאלוהים. "כשביקשתי מקלט סמכתי על אלוהים שיתנו לי משהו. היתה לי הרבה תקווה, אמונה באלוהים שייתן לי תשובה. בסוף אני מקבל הכרה כזאת, אז אני מודה לאלוהים". עכשיו, עם המעמד החדש, הוא רוצה להתחיל לעבוד וחולם על לימודים בישראל. "אני רוצה לעזור לעצמי לשפר את חיי", אומר צ' בפשטות. "בעתיד, אם המשטר ישתנה, אם יהיה טוב במדינה שלי, אני אחזור".

על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, שוהים בישראל כ-36 אלף אזרחי אריתריאה. בהתאם להנחיית נציבות האו"ם לפליטים, ישראל אינה מגרשת את אזרחי אריתריאה בחזרה לארצם, על מנת לא להעמיד אותם בסכנה. עם זאת, המדינה מפעילה עליהם לחץ רב לעזוב במסגרת נוהל יציאה מרצון, בתמורה למענק בסך 3,500 דולר. הלחץ והחשש מפני מעצר וכליאה הובילו לגידול חד במספר העוזבים ובינואר יצאו מישראל 773 מבקשי מקלט אפריקאים.

עד כה הגישו 1,950 אריתראים וסודאנים בקשות מקלט בישראל. 270 בקשות נבחנו, שתיים בלבד התקבלו. לשם השוואה, יותר מ-70% ממבקשי המקלט מאריתריאה וסודאן זוכים להכרה כפליטים בצפון אמריקה ובאירופה. רוב מבקשי המקלט האריתראים בישראל ציינו כי נמלטו משירות צבאי כפוי וארוך שנים בצבא. המדינה נימקה בתשובותיה עד כה כי השתמטות או עריקה משירות צבאי אינן מספיקות לבדן לבסס טענה של רדיפה פוליטית.

יו"ר הוועדה המייעצת לשר הפנים בענייני פליטים, עו"ד אבי חימי, אמר בשבוע שעבר כי בניגוד למקרים אחרים, היו בשתי הבקשות שאושרו, ובהן זו של צ', נסיבות המצדיקות מתן מעמד פליט. "ייחודי בהם שבשני המקרים יש מעורבות פוליטית למבקשי המקלט. זה לא עריקות נטו, זה עריקות פלוס נסיבות נוספות, שככל הנראה השלטון באריתריאה מודע לפעילות הפוליטית שלהם. לכן מצאנו לנכון להעניק מעמד פליט", הסביר.

צ' מספר שהשתתף בכל ההפגנות של מבקשי המקלט בחודש החולף. "זה לא נראה טוב, המצב הכללי לא טוב", הוא אומר בהתייחס ליחס של ישראל למבקשי המקלט האפריקאים. "השתתפתי בכל ההפגנות חוץ מאשר בירושלים. אני מרגיש טוב לגבי ההפגנות האלה. זה יכול להוביל לקצת תשומת לב, אולי זה יכול לגרום לשינויים. אני מקווה שאנשים ימשיכו להשמיע את הקול שלהם".

http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2232529