ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

דיוקנו של משבר: סיבוב מצולם בין מבקשי מקלט בדרום ת"א

תאריך: 25.4.20 מקור: שיחה מקומית, אורן זיו

מאז תחילת משבר הקורונה פירסמנו כאן כמה פעמים דיווחים על מצבם הקשה של מבקשי המקלט, שאינם זכאים לשום סיוע מהמדינה. עוד לפני המשבר, בהיעדר משפחה תומכת או חסכונות ולנוכח חוק הפיקדון שלקח 20% ממשכרם מאז 2017, מצבם לא היה קל, אך המשבר החמיר אותו משמעותית.

בתחילת החודש פירסמנו נתונים שהראו כי 50% ממבקשי המקלט האריתראים שהשתתפו בסקר עצמאי זקוקים לסיוע כלכלי, ויותר מ-40% מהם אינם יכולים לשלם שכר דירה.

מאז שמענו סיפורים על משפחות שעברו לגור ביחד בחדר קטן כדי להצליח לעמוד בשכר הדירה, על משפחות שבהן שני ההורים איבדו את עבודתם והם סגורים בדירת חדר עם ארבעה ילדים, ומשפחות ששורדות רק בזכות הסיוע שהן מקבלות מארגונים ואזרחים פרטיים, ואינן יודעות מה יהיה בחודש הבא.

חודש וחצי לתוך המשבר, סיבוב בין משפחות אריתראיות בדרום תל אביב חושף תמונה עגומה, ומאפשר לראות את הפנים והשמות מאחורי הנתונים והסיפורים האלה. לכולם היה מסר אחד: הם מתגעגעים לימים שלפני המשבר. אף שגם בשגרה הם מתמודדים עם גזענות ושכר דירה מופקע על דירות שאינן ראויות למגורים, ועובדים בשכר נמוך בעבודות שישראלים לא מוכנים אפילו לשמוע עליהן, הם מצפים לחזור למציאות הזאת.

בקהילת מבקשי המקלט הביעו שמחה רבה בעקבות החלטת בג"ץ ביום חמישי על ביטול חוק הפיקדון, אף שרבים מהם עבדו בעבודות לא מסודרות או שהמעסיקים לא הפקידו את הפיקדון כנדרש. חלק מהמצולמים אמרו כי "אם לא היו הגבלות היית רואה אנשים חוגגים ברחובות".

כעת, מבקשי מקלט הפעילים בחלוקת מזון וסיוע אחר מאז תחילת המשבר מקווים שעם שחרור דמי הפיקדון, הם יוכלו להתמקד בעזרה למשפחות שנמצאות במצב הקשה ביותר, ושמי שיקבל את דמי הפיקדון בחזרה יוכל להתאושש ואף לסייע לחברים ולבני משפחה שאיבדו את עבודתם.

"אנחנו צריכים להיות חזקים"

האב אפוורקי (33), האם צאגה (31) וילדיהם אברהם (8), ירושלים (6), פרזגי (3) וסארי (2). נמצאים 10 שנים בארץ. לפני המשבר אפוורקי עבד בבניין ובחנות, וצאגה עבדה בגן ילדים. כעת שניהם ללא עבודה. הם גרים בדירת חדר וחצי בדרום תל אביב.

"אנחנו שמחים על החלטת בית המשפט, אבל אנחנו חוששים שהממשלה תנסה לעקוף את ההחלטה לגבי הפיקדון. במקרה שלי בהגירה (משרד הפנים; א.ז) אמרו לי שהבוס שלי התחיל לשלם בחודשים הראשונים, ואז הפסיק. קשה לדעתם אם הוא שילם הכל. אוכל לבדוק רק בפעם הבאה שאלך לחדש את הויזה, כי קשה לבדוק בזמן אמת מה באמת קורה עם הכספים האלה.

"אם הייתי עובד לא הייתי צריך שום עזרה והייתי מסתדר. יש אנשים שהביאו לנו אוכל והבעל בית נתן לנו קצת הנחה בשכר דירה, אבל לא נוכל להמשיך ככה. המצב קשה. אנחנו משלמים מס הכנסה וביטוח בריאות, אבל כשצריך עזרה לא מקבלים מהמדינה כלום. הכסף של הפיקדון יעזור כדי להתמודד עם מצב החירום שנפל עלינו.

"זאת לא המדינה שלנו אז אנחנו צריכים להיות חזקים. והאמת? מבקשי המקלט מליאו את ההוראות יותר מהישראלים. אין אנשים ברחוב, מי שיוצא לקניות הולך רק עם מסיכה וכפפות".

"לא היו לנו ציפיות מהפוליטיקאים, רק מהאזרחים"

מדהני (38), נשוי ואב לשתיים. נמצא 13 שנים בארץ. עבד במטבח בבית קפה במרכז תל אביב, ומאז שהחל המשבר עבודתו הופסקה. אשתו, שעבדה בגן ילדים, גם הוצאה לחופשה.

"שחרור דמי הפיקדון זו החלטה גדולה, ממש חג. הכסף שיחזור יעזור בזמן חירום. זה יאפשר לאנשים להלוות אחד לשני ולעזור למי שצריך בקהילה. אנשים חוששים עדיין שיהיה תהליך ארוך עד שישחררו את הכסף, ואנחנו לא יודעים איך זה יעבוד – אם הטפסים יהיו בערבית או בטיגרנית, ואם יהיה אפשר למלא את זה מהבית או לא. אבל נקווה לטוב.

"מההתחלה לא היו לנו ציפיות מהפוליטיקאים בישראל, רק מהאזרחים, כמו שהיה בזמן הגירוש (הניסיון לגרש מבקשי מקלט למדינה שלישית ב-2018; א"ז). האזרחים הם אלה שיצאו לרחוב ומנעו את זה. בלעדיהם כבר מזמן לא היינו פה. מאז תחילת המשבר, הרבה אזרחים פונים ותורמים, וגם יש התארגנות בקהילה לתמוך במשפחות שזקוקות למזון.

"הייתי רוצה לפגוש את הילדים של מירי רגב, משה כחלון ואריה דרעי, לספר להם את הסיפור שלי. הפוליטיקאים לא מספרים מה באמת קורה בשטח".

"אם תהיה עבודה אגיד ברוך השם"

מימין: תמרצה (31), אם חד הורית, וילדיה לידיה (10), הזראווי (6) ונאבד (4). משמאל: זאהב (30), אם חד הורית, וביתה ירושלים (6). שתיהן נמצאות בארץ כ-10 שנים. תמרצה עבדה במפעל מזון לפני המשבר, וכעת לא עובדת. זאהב היתה מובטלת לפני המשבר.

שתי המשפחות עברו לגור ביחד בדירת חדר בדרום תל אביב עם ארבעת הילדים בתחילת המשבר, כדי להתחלק בשכר הדירה, לשמור על הילדים ביחד ולהתחלק בתרומות האוכל שקיבלו. כולן ישנות בסלון על מזרון זוגי ומיטה נפתחת.

תמרצה מספרת: "כשעבדתי יכולתי להסתדר, אבל עכשיו אנחנו כבר חודש וחצי עם הילדים בבית וזה קשה מאוד. יש לחץ, כי לא ברור מתי נחזור לעבודה. אם תהיה עבודה אגיד ברוך השם. כל השנים לא ביקשתי עזרה מאף אחד, עבדתי משבע בבוקר עד שש בערב וטיפלתי בילדים לבד".

לידיה, שעברה בגיל צעיר את המסע דרך סיני, מוסיפה: "קשה לי שאין בית ספר. קשה ללמוד מרחוק כי מבינים פחות. אני מתגעגעת לחברים. ההורים של כמה מהם כן עובדים כי יש להם עבודה חיונית. לפני הקורונה הייתי קמה בבוקר, אמא היתה יוצאת לעבודה והייתי מלבישה את האחים שלי ולוקחת אותם לגן ולבתי הספר. אחרי הצהריים הייתי אוספת אותם ושומרת עליהם עד שאמא חזרה מהעבודה".

"יש לי מזל שמשלוש עבודות נשארה לי אחת"

עדן (34), אם חד הורית וביתה אפרתה (6). לא בצילום: הילדים נאב (16) וססן (13). המשפחה חיה בדירת שני חדרים ברמת גן. נמצאת 11 שנים בארץ. בגלל המשבר עדן איבדה שתיים משלוש העבודות שלה – בניקיון ומלצרות. היא עדיין עובדת בחצי משרה בארגון א.ס.ף.

"שמחתי כששמעתי על ההחלטה לגבי חוק הפיקדון, אבל אני לא בטוחה איך ומתי זה יקרה כי אני לא סומכת עליהם. אם זה יקרה, זה ייקח זמן. גם אחרי ההחלטה לפני שנה שלנשים יחזירו חלק מהכסף (14% מהפיקדון; א"ז) זה לקח הרבה זמן. אם באמת יחזירו זה יהיה ממש טוב.

"הכסף שאני מרוויחה כיום מספיק לי רק לשכר דירה וחשבונות. יש לי מזל שמתוך שלוש עבודות נשארה לי אחת. לנשים חד הוריות אחרות יותר קשה, כי אין להן עבודה בכלל. את הדברים לחג הפסחא קניתי בעזרת בית הספר של הבן והעירייה.

"יש לי קצת חסכונות וחברים עוזרים, אבל אי אפשר לדעת כמה זמן זה יימשך. הישראלים עוזרים לנו, אבל מהממשלה אין לי ציפיות, למרות שאנחנו חיים פה, ואם נמות זה באחריותם. לכן מההתחלה ביקשנו שיחזירו לנו את הכסף שלנו".

"שמחה שהפיקדון יעזור לאחרים בקהילה"

ניאט (29), אם חד הורית, וילדיה יפת (9), אושר (4) ומוראל (2). 13 שנה בארץ. המשפחה גרה בדירת שני חדרים בדרום תל אביב. לפני תחילת המשבר היא היתה אמורה להתחיל לעבוד בחנות בגדים, אך החנות סגורה והיא נותרה ללא עבודה.

"עבדתי בעשור האחרון בעבודות לא מסודרות, כך שאין לי כסף בפיקדון. אבל אני שמחה שזה יעזור לאנשים אחרים בקהילה. אם היו נותנים לנו מעמד זמן קצר אחרי שהגענו, אנשים היו יכולים להתחיל את החיים שלהם ולשפר את מצבם מהר יחסית, וככה לא היינו מגיעים למצב שבו אנחנו נמצאים היום".

"חוששים שלא נקבל טיפול כמו אזרחים אם נחלה"

האם הלן (29), האב סמסון (38) וביתם בת אל (6). נמצאים 9 ו-10 שנים בארץ. לפני המשבר הלן עבדה במשרד וסמסון במסעדה. שניהם איבדו את עבודתם בתחילת מרץ.

"מבחינת התחושה הנפשית זה ממש מלחיץ, ובתור פליטים קשה לנו להבין מה החוק. אין לנו ביטוח בריאות, אנחנו לא תמיד עובדים, ותמיד יש חשש שלא נקבל טיפול כמו אזרחים אם נחלה. מבחינה כלכלית לשנינו אין הכנסה כרגע. אנחנו לא מקבצי נדבות. עכשיו אנחנו מתבססים על החסכונות ויש מה לאכול. אבל מי יודע מה יהיה בעוד שבועיים?"

"לא יצאתי מהבית כבר חודש וחצי"

טז (45). נמצא בישראל 13 שנה. גר בחצי חדר בדרום תל אביב. עבד בבר-מסעדה לפני הקורונה וכעת מובטל.

"בהתחלה היה בסדר, אבל אני כבר חודש וחצי בבית, לא יצאתי לשום מקום חוץ מלמרפסת. לי קשה, אבל אני יודע שלמשפחות עם שלושה וארבעה ילדים שחיים בדירה קטנה קשה עוד יותר. אני לא יודע כמה כסף יש לי בקרן הפיקדון, אבל בכל מקרה זה יעזור קצת לי ולרבים אחרים".

"לא נותנים לנו לחיות"

סמראוויט (29), אם חד הורית, וילדיה אליעד (9), נתנים (7), אפילון (5), ובלסיינג – בת של חברת משפחה, בת חצי שנה, שהמשפחה שומרת עליה. נמצאים תשע שנים בארץ. סמראוויט עבדה בגן ילדים לפני המשבר, וכעת אינה עובדת.

"מאוד קשה בבית. אנחנו יוצאים רק פעם ביום לפארק שנמצא 100 מ' מהבית. לא התכוננו לקורונה ולא ידענו שזה יגיע. יש נשים חד הוריות רבות כמוני, שלפני המשבר הרווחנו כמה אלפי שקלים ויכולנו להסתדר, אבל עכשיו ממש קשה ופשוט לא נותנים לנו לחיות. כואב לי שאנחנו עובדים, משלמים מסים ולא מקבלים כלום בחזרה. לפחות שהמדינה תחלק אוכל למשפחות שצריכות".

"מפחד שמקום העבודה לא יפתח מחדש"

נגסי (35) ובנותיו אוריין (6) ודבורה (3). נמצא 10 שנים בארץ, גר בדירת חדר וחצי בדרום תל אביב. איבד את עבודתו בבית קפה במרכז העיר עם תחילת המשבר. אשתו עדיין עובדת בניקיון.

"אני בבית חודש וחצי ולא יודע מתי אחזור לעבודה. אני מלמד את הילדות בבית, ההורים שולחים משימות בווטסאפ. לגבי הפיקדון, זה הכסף שלנו, השחרור שלו יתן לנו אוויר לחיות ולא ליפול. גם מי שהצליח להסתדר החודש לא בטוח מה יקרה בחודש הבא. אני מפחד שגם אם המשבר ייגמר, אולי המקום שאני עובד בו לא יתאושש ולא יפתח מחדש".

כיצד ניתן לעזור?

למרות החלטת בג"ץ, יעבור לפחות חודש עד שחלק ממבקשי המקלט יתחילו לקבל את כספם חזרה, ולא ברור כמה זמן ייארך התהליך. בארגונים ובקבוצות המסייעים למבקשי המקלט ממשיכים בפעילות הסולידריות עם הרבים שנקלעו למצוקה.

עמוד תרומות ייעודי מבקש מהישראלים שמצבם מאפשר להם לתרום את המענק הממשלתי בסך 500 שקל שהמדינה מעניקה עבור כל ילד למבקשי מקלט שנמצאים במצוקה. מאז שהחל לפעול בסוף השבוע שעבר, נתרמו יותר מ-100 אלף שקל.

ניתן לתמוך בארגון א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים, שמעניק למבקשי המקלט סיוע הומניטרי וסוציאלי ומאז תחילת המשבר מוצפים בפניות.

ניתן גם לתמוך בארגון אליפלט, המסייע למאות משפחות של מבקשי מקלט.

לתמיכה בתנועת אחותי שמסייעת למבקשי מקלט, מהגרי עבודה וישראלים בדרום תל-אביב כאן.

המוקד לפליטים ולמהגרים מפעיל קו חם לשאלות בענייני אשרות, מעמד, כליאה וכל מה שקשור לזכויות בזמן המשבר בטלפון 054-6270898 בימים א-ה בשעות 9:00-13:00

קו לעובד מספקים מידע למבקשי מקלט ועובדים על זכויותיהם בהקשר של נגיף הקורונה. כמו כן ניתן לפנות ביום ב' שעות 11:00-16:00 ויום ג' בשעות 12:00-17:00 בטלפון 052-5349872

צילומים: אורן זיו

תודה ליעל רביד ולסיגל אביבי על הסיוע בהכנת הכתבה.

https://www.mekomit.co.il/%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A7%D7%A0%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A8-%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%91-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%99-%D7%9E%D7%A7/