ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

במקום לפתור את משבר הפליטים, בימין מעדיפים לנגח את בג"ץ

תאריך: 10.10.14 מקור: עקיבא אלדר, אל מוניטור

ישיבת ועדת הפנים של הכנסת ביום שלישי (6 באוקטובר) נפתחה בסערה. הקיטור שנצבר אצל יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת מירי רגב, רק חיכה להתפרץ. את הדיון היא פתחה בהבהרה: "אני מדברת על מהגרי עבודה, לא על הפליטים. פליטים נקלוט בכל מקום במדינת ישראל - כולל ברחביה, כולל בכפר שמריהו ובמקום מושבם של השופטים". מיד אחר כך עברה רגב להתקפה אישית מלעיגה על שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, שעמד בראש ההרכב שפסל בפעם השנייה את החוק למניעת הסתננות. החוק הכשיר את כליאתם של מבקשי המקלט האפריקאים למשך שנה במתקן "חולות" בנגב.

"ההחלטה הזאת העבירה מסר לעשרות אלפי אפריקאים, בואו תחצו את הגדר... כאן זו באמת ארץ זבת חלב ודבש", אמרה רגב. היא פנתה אל אחד מתושבי דרום תל אביב, שנכח באולם, ושאלה אותו: "לך יש בן זוג? תפנה לפוגלמן שיעזור לך למצוא בת זוג... כל תושבי דרום תל אביב - אם יש לכם בעיה בזיווג תפנו לשופט! בית המשפט העליון הפך לשדכן". היא התייחסה בכך לאחד הנימוקים בהחלטה לבטל את החוק, שלפיו הכליאה הממושכת מונעת מהמסתנן למלא את חייו בתוכן ולפגוש בן או בת זוג.

ההתקפה החזיתית של רגב המחישה שלא רק גורלם של כ-50 אלף מבקשי המקלט ואף לא מצוקתם של תושבי דרום תל אביב עומדים לבדם על הפרק. מי שציפה שהרשויות יתמקדו בהתמודדות עניינית עם פסילתו החוזרת של החוק ותהה אם הממשלה תעדכן את מדיניותה, הבין מיד כי מבקשי המקלט אינם הסיפור המרכזי. 50 אלף האפריקאים הם פיונים במאבק איתנים על ערך מרכזי בדמוקרטיה הישראלית: עליונות בית המחוקקים מול עליונות בית המשפט העליון.

שר הפנים גדעון סער, שהודיע בחודש שעבר [17 בספטמבר] על כוונתו לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים ולהיפרד ממשרדו לאחר החגים, התחייב לפעול בכיוון הלוחמני. "פסק הדין של בג"ץ לא מאפשר למדינה להתמודד עם תופעת ההסתננות", הודיע סער לחברי ועדת הפנים. כדי להתגבר על החלטת בית המשפט הוא מבקש לעשות שימוש ב"פסקת ההתגברות" - אמצעי המאפשר לכנסת לחוקק חוק הסותר חוק יסוד (במקרה שלפנינו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) באמצעות חקיקה המוגבלת בזמן. "המילה האחרונה היא של הכנסת, והממשלה נושאת באחריות לצביונה של המדינה", פסק השר, "אסור לנו להרים ידיים".

"צביונה של המדינה"? עד כדי כך? האמנם 50 אלף אפריקאים שאינם יהודים ישנו את צביונה היהודי של מדינה המונה יותר משישה מיליון יהודים? נכון, מבקשי המקלט שינו את פניה של דרום תל אביב, לשם שלחו אותם הרשויות לאחר שגנבו את הגבול בסיני. אך בפני הרשויות עומדות כמה דרכים להתמודד עם בעייתם של תושבי דרום תל אביב מבלי לעצור ולגרש את מבקשי המקלט. במקום לנצל את סבלם של התושבים כדי לגמד את הרשות השופטת, הייתה הממשלה יכולה להיענות להוראת בג"ץ לעצב מדיניות חדשה - מדיניות שתשמור על צביונה הדמוקרטי וההומני של מדינת היהודים.

לטובת השר סער וחבריו, הנה כמה הצעות שהעלו בשנים האחרונות ארגוני זכויות אדם שמטפלים בסוגיית מבקשי המקלט.

  • את מאות מיליוני השקלים שמוקצים למאבק במבקשי המקלט אפשר להשקיע בשיפור מצבם של תושבי דרום תל אביב. עלות הקמת גדר הגבול עם מצרים, שנבנתה במקור כדי לעצור את זרם הנכנסים לישראל, עמדה על כשני מיליארד שקלים. הקמתו של מתקן הכליאה חולות הסתכמה במספר מאות מיליוני שקלים. הפעלתו ותחזוקתו השנתית עומדים על כמאה מיליון נוספים. מקצת מהכסף הזה, לו היה מופנה לשיקומו של אזור דרום תל אביב, עשוי היה לחולל פלאים בשכונת המצוקה. יש להכיר במקום כאזור עדיפות לאומית ולטפל בתשתיות המוזנחות, כולל קריסת רשת החשמל, מערכת המים, הביוב, תאורת הרחוב והגינות הציבוריות.

  • במקום לשמר את המציאות שבה מבקשי המקלט מרוכזים בסביבה אחת, שגם כך שורדת בקושי, הממשלה צריכה לעודד את פיזור הפליטים לאזורים נוספים. מדיניות ליברלית של חלוקת אישורי עבודה תקל על מבקשי המקלט למצוא את פרנסתם באזורים ובענפים שעד כה חששו לקולטם. העברת אשרות העבודה שמחלקות חברות כוח האדם לעשרות אלפי עובדים זרים ברחבי הארץ (תמורת דמי תיווך נאים) ל-50 אלף מבקשי העבודה החיים כאן ממילא, הייתה יכולה לספק יותר ידיים עובדות בתחומי המלונאות, הניקיון והמסעדנות.

  • מתן גישה לשירותי בריאות ורווחה הייתה מקלה אף היא על ניידות הפליטים, שנסמכים היום על תמיכה קהילתית מאולתרת או מרפאות חירום הנגישות עבורם רק באזור דרום העיר תל אביב.

  • ניתן לתמוך ברשויות מקומיות שיסכימו לקבל אחוז מסוים של מבקשי מקלט ולפתוח עבורם מרכזי הכשרה והסבה מקצועיים.

  • יש לשנות את היחס למבקשי מקלט המבקשים להעניק להם מעמד של פליטים. בין יולי 2009 לאוגוסט 2013 הכירה ישראל ב-0.15% ממבקשי המקלט כפליטים. כלומר רק שני מבקשי מקלט אריתראים ואף לא מבקש מקלט סודאני אחד הוכרו כפליטים.

החלטת בג"ץ מניחה בפני המדינה הזדמנות לתיקון עוול כפול מתמשך: פגיעה ברווחתם של אלפי אזרחים ישראלים בדרום תל אביב והתעללות ברבבות פליטים אפריקאים שחיפשו מקלט מרדיפות או מרעב. שופטי בית המשפט העליון אינם אויבי ישראל. הם מבקשים להגן על ישראל מפני האויבים האמיתיים: גזענות וקסנופוביה.

http://www.al-monitor.com/pulse/iw/originals/2014/10/african-asylum-seek...