ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

בית המשפט העליון מציע להדק הפיקוח על קליטת מבקשי מקלט ברואנדה

אילן אסייג
תאריך: 15.3.16 מקור: הארץ, אילן ליאור

בית המשפט העליון הציע היום (שלישי) להגביר את הפיקוח על יישום ההסדר שבמסגרתו עוזבים מבקשי מקלט לרואנדה. כן דרש בית המשפט לקבל מידע על מערכת המשפט ברואנדה. חמישה שופטים, בראשות הנשיאה מרים נאור, דנו בערעור שהגישו ארגוני זכויות אדם על ההחלטהלאפשר למדינה לכלוא מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן המסרבים לעזוב לרואנדה ולאוגנדה. נאור העלתה בדיון את האפשרות להציב במדינת היעד נציגות ישראלית קבועה ולצרף לעוזבים מלווה מטעם המדינה. נציגת המדינה אמרה כי תבחן את ההצעות ותשיב להן בהמשך.

בערעור טוענים הארגונים כי לא ניתן לחייב מבקשי המקלט לצאת למדינות שלישיות כל עוד ההסדרים עמן אינם גלויים והפיקוח על גורל העוזבים אינו מספק. לערעור צורפו עדויות לכך שהעוזבים למדינות אלו אינם יכולים לשהות בהן לאורך זמן ונותרים ללא מעמד חוקי. המדינה דוחה את הטענות, בנימוק שההסדרים עם המדינות השלישיות מבטיחים שלא תישקף סכנה לעוזבים ונתונים לפיקוח יעיל.

תחילה התקיים דיון במעמד שני הצדדים שבו נכחו בכירים ברשות האוכלוסין וההגירה, נציגי ארגוני זכויות אדם, תושבי דרום תל אביב ומבקשי מקלט. מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, עו"ד חני אופק, סירבה להשיב בדיון הפומבי לחלק מהשאלות בדבר הפיקוח על יישום ההסכמים ונימקה זאת בתעודת החיסיון שהוציא ראש הממשלה, האוסרת על המדינה לחשוף את זהות המדינות השלישיות ואת תוכן ההסדרים עמן. בהמשך קיימו השופטים דיון בדלתיים סגורות עם נציגי המדינה, ולבסוף קבעו כי דיון חסוי נוסף יתקיים בעוד חודש וחצי.

את הערעור הגישו עורכי הדין ענת בן דור ואלעד כהנא מהתוכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב בשמם של שני מבקשי מקלט מאריתריאה שהוחזקו במתקן חולות. רשות האוכלוסין וההגירה הודיעה להם כי אם לא יעזבו לרואנדה, ייכלאו ללא הגבלת זמן בסהרונים. במצב דומה מצויים עשרות מבקשי מקלט. על הערעור חתומים גם המוקד לפליטים ולמהגרים, האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם, קו לעובד, ארגון הסיוע לפליטים ולמבקשי מקלט והמרכז לקידום פליטים אפריקאים. עד להכרעת בית המשפט נאסר על המדינה לכלוא מבקשי מקלט המסרבים לעזוב.

השופטים דרשו לעסוק בדיון ברואנדה בלבד, שכן אליה נדרשו לעזוב המערערים. הם לא נקבו בשמה בשל תעודת החיסיון ובית המשפט אף הורה למחוק מהפרוטוקול אזכורים שלה בדבריו של עו"ד כהנא. נאור פנתה לנציגי המדינה, ביקשה לדעת אם מדינה אחרת כבר הכירה ברואנדה כביעד בטוח וציינה כי לא עלה בידה למצוא פסק דין ברוח זו. אופק הודתה כי לא מוכר לה פסק דין כזה.

השופטים ביקשו מנציגי הפרקליטות לקבל מידע על מערכת המשפט ברואנדה, כדי לוודא שלעוזבים יש כתובת לפנות אליה. אופק ביקשה שלא למסור בפומבי את המידע מחשש שמתוכו יתברר באיזו מדינה מדובר.

בהקשר זה אמרה נאור: "יש פה איזה אבסורד בגלל כל החשאיות הזו, הרי יש חומר גלוי על שתי המדינות שכל מי שמשוטט באתרים יכול להגיע אליו". בלחץ השופטים אמרה אופק לבסוף: "בדו"ח מחלקת המדינה של ארה"ב ביחס למדינה המדוברת נקבע כי בתי המשפט בדרך כלל עצמאיים וחסרי פניות ויש מנגנונים על פיהם ניתן להגיש תביעות, כולל בתחום הפרת זכויות אדם". נאור דרשה לקבל מידע מפורט בעניין עד הדיון הבא: "השאלה של ביקורת שיפוטית היא שאלה חשובה ואנחנו נרצה הרחבה עליה".

נאור ביקשה לדעת איזה הסדר היה מניח את דעתם של ארגוני זכויות האדם. "פיקוח בלתי תלוי ובלתי אמצעי הוא תנאי חיוני", השיב כהנא. "הוא צריך להיות אפקטיבי ולאורך זמן". אופק עמדה על כך ש"מנגנוני הפיקוח מגוונים, שיטתיים ומתמשכים ואנחנו חושבים שהם מספקים".

בסיכומים לקראת הדיון מסרה המדינה כי מתחילת יישומם של ההסדרים עם המדינות השלישיות עזבו אליהן כ–3,000 אזרחי אריתריאה וסודאן. בעקבות עתירות ארגוני זכויות האדם הורחב הפיקוח על גורל העוזבים ומשלחות רשמיות מטעם המדינה נפגשו עם קבוצה קטנה שלהם. כהנא ציין כי פרטי כמה מהעוזבים שפגשו קיבלו נציגי המדינה מרואנדה עצמה וטען כי בשל כך יש לקחת את המידע בערבון מוגבל. בעשרת החודשים האחרונים נדרשו כל העוזבים להשאיר פרטי התקשרות עמם. בתקופה זו ניסתה הרשות ליצור קשר עם 760 מהם, אבל הצליחה להשיג רק כשליש. המדינה מסרה כי בשיחות "לא דווחו בעיות מיוחדות", אך כהנא אמר כי העובדה שלא ידוע מה עלה בגורלם של שאר העוזבים מדאיגה.

http://www.haaretz.co.il/news/law/1.2883933