ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

ביקשו מקלט בישראל, קיבלו בית בשבדיה

ActiveStills
תאריך: 24.1.14 מקור: הארץ, דיויד סטברו

בקור של מינוס חמש מעלות, במרכז אחת השדרות היוקרתיות בשטוקהולם התכנסו ביום רביעי השבוע כשלושים בני אדם להפגנת הזדהות עם מבקשי המקלט מאפריקה בישראל. ההפגנה שהתקיימה מחוץ לשגרירות הישראלית - ונערכה במקביל להפגנות בערים אחרות בעולם, בהן לונדון, ברלין, פריז, רומא, ניו־יורק ולוס־אנג'לס - נועדה לתת הד בינלאומי למחאת מבקשי המקלט בישראל.

"ישראל חייבת לבטל את התיקון לחוק ההסתננות,להפסיק לאסור מבקשי מקלט ולשחרר את השוהים בכלא", אמרה אחת ממארגנות המחאה, מרון אסטפנוס, פעילה חברתית שבדית־אריתראית, "עליה להתחיל לכבד את זכויות הפליטים, להעניק להם זכויות חברתיות ושירותי רווחה, לבדוק בקשות מקלט בצורה הוגנת ושקופה ולעמוד במחויבויותיה הבינלאומיות". לדברי אסטפנוס, הנמצאת בקשר עם מבקשי מקלט בישראל, הפוליטיקאים הישראלים חייבים להפסיק להפיץ שנאה נגד בני אדם שנמלטו מדיקטטורות ומרצח עם - ולהתחיל להקשיב להם.

אחד ממשתתפי ההפגנה הוא איברהים, פליט מדארפור בן 33 ששהה כחמש שנים וחצי בישראל, אך המשיך משם כמו רבים אחרים לאירופה. בשנה וחצי האחרונות הוא חי בשטוקהולם. מסעו התחיל כשהצבא הסודאני ומילציות הג'נג'וויד שרפו ב– 2004 את כפרו בדארפור. משפחתו פוזרה בסודאן והוא נאסר וישב בכלא בחרטום בחשד שהוא שייך למורדים הדארפורים. לאחר שעונה בכלא, הוא נמלט למצרים, שם שהה כשנה ועזר לפליטים אחרים מדארפור. עם אחת מהן הוא התחתן. במחאה מול משרדי האו"ם בקהיר על היחס לו זוכים הפליטים במצרים, התקיפו את המפגינים אלפי שוטרים שירו עליהם תחמושת חיה. "לאחר שהשפריצו עלינו מים, קיבלתי מאחד השוטרים מכה בשוקר חשמלי והתעלפתי", הוא מספר. "כשהתעוררתי מצאתי את עצמי באוטובוס ודרך החלון ראיתי את אשתי על הקרקע כאשר אנשים דורכים עליה". איברהים ניסה לשווא לרדת מהאוטובוס ונלקח לכלא שם חזרו האיומים והמכות. כששוחרר הוא גילה ש–28 איש נהרגו בהפגנה, בהם אשתו שהיתה בחודש השני להריונה.

לאחר שהלחצים עליו לעזוב את מצרים גברו, נאלץ איברהים לשוב למסלול המנוסה. "כשנמלטתי מקהיר נזכרתי בסורה מהקוראן על בריחת בני ישראל ממצרים והבנתי שהסיפור שלהם דומה לשלי", הוא מספר. "נזכרתי ששמעתי שהיהודים מכבדים זרים כי הם זוכרים שהם היו זרים במצרים. החלטתי לברוח לישראל. לא היה לי מה להפסיד". לאחר מסע רב־תלאות במדבר הגיעו איברהים וחבר נוסף שמצא במדבר לגבול, הם פרצו אותו, נעצרו על ידי כוח מג"ב ונלקחו למחנה צבאי, שם טופלו במשך יומיים. אולם אז השתנה המצב: הם נלקחו למעצר, נכפתו באזיקים, נחקרו במשך ימים וטולטלו מכלא לכלא. מתוך חמש שנים וחצי בישראל, שהה איברהים שנה וחצי בכלא, ללא משפט, ללא כתב אישום וללא הזדמנות להגיש בקשה להכרה במעמדו כפליט. "זה היה מאסר בסמכות שר הביטחון", מספר איברהים.

בסופו של דבר שוחררו איברהים וכמה מאות אסירים נוספים על תנאי בעזרת ארגוני זכויות אדם והאו"ם. "עבדתי בחקלאות במושב אליכין, מאוחר יותר עברתי לת"א וניסיתי לסייע לפליטים אחרים, למדתי עברית והתקבלתי למכללת ר"ג ללימודי משפטים".

בישראל הכיר איברהים את אשתו, נטע בר, גם היא בין מארגנות ההפגנה בשטוקהולם. הם הכירו כאשר בר התנדבה לעבוד עם קבוצת סודאנים ששוחררו מהכלא בתקופה שבה היא נדדה בין ישראל לבין לימודי הדוקטורט שלה בשבדיה ומחקר שערכה במזרח אפריקה. בביקורים בארץ התחזק הקשר והם הקימו משפחה. ב–2010 נולד בנם, אדם, ושנתיים מאוחר יותר, כשהיחס כלפי מבקשי המקלט החמיר, החליטו השניים להתמקם בשבדיה. "לא רציתי שהמשפחה שלנו תפוצל בגלל מאסר, גירוש או פשע שנאה כלפי בעלי", מספרת נטע, "ולא רציתי שאדם יחווה גזענות". נטע ואיברהים קשורים עדיין לקהילת מבקשי המקלט בישראל. "אנחנו עוקבים אחרי חברינו בארץ", אומרת נטע, "איברהים מקבל טלפונים כל יום והלב שלנו איתם. חברי הקהילות הסודאניות והאריתריאיות בשבדיה שומעים על המאבק, רואים שהאחים שלהם סובלים בארץ ורוצים לעשות משהו".

פליט נוסף שעבר בישראל, שהה בה כשנה וחצי ונמצא כעת בשבדיה הוא דניאל בן ה–25, המספר את סיפורו באנגלית ובעברית. "מעולם לא התכוונתי להגיע לישראל", אומר דניאל האריתריאי שמספר כיצד ברח מהשלטונות, נחטף בסודאן ועונה בסיני עד שמשפחתו שילמה כופר בעבור שחרורו, אז "נזרקתי על ידי החוטפים בגבול הישראלי לאחר שמשפחתי שילמה עשרות אלפי דולרים והחיילים לקחו אותי לבית חולים". לאחר שחרורו שהה דניאל במשך חודשיים במתקן סהרונים. הוא שוחרר כשהוכר כקורבן סחר בבני אדם אך לא קיבל מעמד פליט או אמצעים להיקלט בחברה. כעבור שנה הוא הוזמן להעיד בפני הפרלמנט האירופי על הסחר בבני אדם בסיני וניצל את ההזדמנות כדי לא לחזור לישראל ולבקש מעמד בשבדיה. "זו אחת המדינות היחידות שמבינות את מה שמתרחש בסיני ועוזרות לקורבנות", אומר דניאל. כיום, בשעה שבקשתו למקלט עדיין נדונה בשבדיה, הוא זכאי למגורים ומענק כספי.

פילמון, צעיר אריתראי נוסף שנחטף ועונה בסיני מספר: "כשנחטפנו היינו קשורים כל הזמן וראינו איך החוטפים יורים באנשים והורגים אותם. בשבי היכו אותי וקשרו אותי מהתקרה לשלושה ימים עד שהפסיקה זרימת הדם לידיים שלי וכך איבדתי את רוב אצבעותיי". כמו דניאל, הושלך גם פילמון ליד הגבול הישראלי ובשלב ראשון קיבל מחסה, מזון ומקום במרכז לקורבנות סחר בפתח תקווה, על כך הוא אסיר תודה. עם זאת, הוא אומר, הוא לא קיבל הכרה כפליט או עזרה להיקלט בארץ ובשלב מסוים כבר לא היה לו מעמד חוקי בישראל. כך הגיע גם הוא לשבדיה בה נידונה כעת בקשתו למקלט.

דניאל ופילמון לא לבד. לפני כמה שבועות הועברו 54 נשים וילד אחד, רובם קורבנות אונס, עינויים וסחר בבני אדם, מישראל לשבדיה ביוזמת נציבות האו"ם לפליטים ובתיאום עם הממשלה בשטוקהולם. הנשים לא שוהות כיום בבירה ולכן לא באו להפגנת ההזדהות, אך מרון אסטפנוס מספרת את סיפורה של סאלם, בת 27 מאריתריאה, שהגיעה לישראל לאחר שעברה התעללות בסיני שאף כללה אונס.

למרות שהיתה קורבן לסחר, אונס ועינויים היא נלקחה למתקן סהרונים. היא וחברותיה שבתו רעב במתקן ולטענתה הן נאסרו בתא תת־קרקעי כעונש על כך. היא שוחררה מסהרונים כעבור שנה ושבעה חודשים ותודות להתערבות האו"ם וסיועה של ממשלת שבדיה היא החלה חיים חדשים — יש לה דירה משלה, היא לומדת ונהנית משירותי הבריאות, החינוך והרווחה של מדינת הרווחה הסקנדינבית. אף על פי ששבדיה אינה גובלת במדינות מהן באים מבקשי מקלט, רבים מגיעים אליה בכל זאת (בשבדיה חיים כ–9.6 מיליון תושבים ולמרות המרחק מגיעים אליה הרבה יותר מבקשי מקלט מאשר לישראל). לפי נתוני סוכנות האו"ם לפליטים (UNHCR) היו בשבדיה בסוף 2012 מעל ל–92,000 פליטים וכ–17,000 מבקשי מקלט והמספרים עולים בהתמדה, בעיקר בעקבות המשך מלחמת האזרחים בסוריה. בסוף השנה שעברה הודיעה ממשלת שבדיה, שמבקשי מקלט מסוריה זכאים לתושבות קבע במדינה. הם באים אליה באלפיהם בדרכים ארוכות, מסוכנות וקשות. רשות ההגירה הממלכתית מעריכה שמספרם יגיע ב–2014 לכ–60 אלף.

בהקשר זה חשוב לציין ששבדיה אינה מתירה למבקשי מקלט להתיישב בשטחה ללא הגבלה. כמו במדינות אחרות יש מכסות עליהן מחליטה הממשלה ויש תהליכים מוסדרים להגשת בקשה להגנה. השבדים אינם נדיבים ללא גבול — יש בקשות שמסורבות ובתנאים מסוימים יש אפילו גירושים, אך התהליך הוא שקוף, מסודר והוגן. כאשר התהליך לוקח בחשבון שורה של מצבים פוליטיים וחברתיים כמו מלחמות אזרחים, רדיפה פוליטית והפרת זכויות אדם, כמו גם את האמנות הבינלאומיות אשר שבדיה חתומה עליהן. כמו כן מלווה התהליך במתורגמנים, יועצים משפטיים ובסיוע כלכלי למבקשי המקלט. לפי נתוני רשות ההגירה השבדית, בשנה שעברה הוגשו ונדונו בקשותיהם של כ–50 אלף מבקשי מקלט.

בהפגנה בשטוקהולם נשא איברהים דברים בעברית, הוא ציטט אמירות של ח"כ מירי רגב וח"כ לשעבר מיכאל בן־ארי כדוגמאות לגזענות בחברה הישראלית ודיבר על המחויבות של ישראל לאמנות הבינלאומיות לזכויות פליטים. "האנשים האלו ברחו ממלחמת אזרחים ורצח עם וכל העולם מכיר בהם כפליטים", אמר, "רק אתם לא מכירים בהם, דווקא מדינה שהוקמה על ידי פליטים. אנחנו מבקשים - אל תשכחו את ההיסטוריה שלכם".

הכותב הוא עיתונאי ישראלי המתגורר לסירוגין בשבדיה ובישראל

 

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.2225456