ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

ארגוני הסיוע: מעל 22 פליטים שגורשו לדרום סודן מתו השנה

צילום: אקטיבסטילס
תאריך: 5.6.13 מקור: יובל גורן, nrg מעריב

השיח הציבורי על הכוונה לגרש מישראל את הסודנים והאריתראים - שהתעצם בימים האחרונים בעקבות הדיון בבג"ץ והצהרת המדינה על מגעים מתקדמים להעברת עשרות אלפי בני אדם למדינות עלומות שם "בעקבות המודל שהצליח עם הדרום-סודנים" - מרתיח את הפעילים החברתיים ואת אנשי ארגוני הסיוע וזכויות האדם.

בשיחות עם נתינים ששבו מישראל לארצם עולה תמונה קשה, ולא רק בשל תנאים סניטריים ירודים ומחסור במים ובמזון. לדבריהם, מאחר שישראל ניהלה אחריהם מרדפים ושלחה אותם לבתי כלא בטרם הועלו על המטוסים - מתייחסים אליהם בדרום סודן כאל פושעים וגנבים. 


לפחות 22 מתוך הנתינים שגורשו, ובהם ילדים, לא שרדו שנה אחת בדרום סודן. מאות אחרים עשו כל שביכולתם כדי לעבור לאוגנדה, למחנות פליטים באתיופיה ואפילו בחזרה למצרים. רובם איבדו כל שביב תקווה לחיים אחרים. 

"מעדיפים למות מירי ולא מרעב"
 

את המראות והקולות שיצאו מטרמינל 1 בנמל התעופה בן-גוריון ביוני אשתקד היה קשה לפספס. שר הפנים אלי ישי עמד לצד מאות נתינים מדרום סודן, וחלק איתם את חוויית הסיום של מבצע "חוזרים הביתה". חלק מהדרום-סודנים אף הניפו את ידיהם למעלה ושילבו אותן עם ידיו של שר הפנים המחויך. 

אבל קולות השמחה וההתלהבות מדגלי דרום סודן, המדינה שהוקמה מספר חודשים קודם לכן, שנצפו בנתב"ג באותה פעם כבר לא היו מנת חלקן של הטיסות הבאות במבצע. זמן קצר אחרי ההבטחות לארץ חדשה, לתנאים מחיה בסיסיים ולרמת רפואה סבירה - החלו לזרום דיווחי האמת מגובה ומסביבותיה: המלריה מכה בכל פינה, שירותיים רפואיים ירודים ומחסור קבוע במים זורמים. זאת הייתה קבלת הפנים שזכו לה כ-1,000 הנתינים ששבו מישראל.

בדיקת מעריב מגלה כי במהלך השנה שחלפה מאז מבצע ההחזרה המתוקשר נפטרו לפחות 22 מבוגרים וילדים ששבו מישראל, רובם ממלריה או מזיהום במערכת העיכול בעקבות שתיית מים מזוהמים. 

"מי שהיה יכול ללכת מכאן ברח ברגע הראשון", סיפר אתמול חאלד לורלה, שגורש מישראל לפני שנה, בשיחה עם מעריב מדרום סודן. "יש הרבה שחזרו למצרים, מעדיפים כבר למות מירי חיילים שם ולא להישאר פה בלי עבודה, בלי אוכל, בלי כלום. 

אחרים הלכו לאוגנדה כי שם אולי קצת יותר טוב ולילדים יש שם בית ספר. חלק הלכו למחנות פליטים באתיופיה. יש הרבה בעיות, אין משהו טוב אחד שאני יכול להגיד על המצב שלנו. מאז שחזרנו בשנה שעברה אני לא עובד. אמרו לנו שיהיה פה אוכל, יהיה איפה לגור, יהיה בסדר. אבל הכל הפוך"

"אין עם מי לדבר"

לורלה אמנם חלה לאחרונה במלריה, אבל שני ילדיו, בני ה-10 וה-13, ניצלו לעת עתה, לאחר שהצליח בעזרת פעילים מארגוני הסיוע לזרים בישראל לשלוח את ילדיו לאוגנדה ולשלב אותם בבית ספר מקומי. 
מזלם של רבים אחרים ששבו מישראל בשנה שעברה לא שפר עליהם. 

בין הנפטרים היו שני ילדיו של מייקל, שהתגורר במשך מספר שנים בערד. "זו הייתה כרוניקה של מוות ידוע מראש", אומרת מורן מקמל, פעילה חברתית שסייעה לפליטים בערד ושומרת איתם על קשר עד היום. 

"היו לו ארבעה ילדים. אחד מהם, נח, עבר ניתוח קרדיולוגי בסורוקה בגיל שלוש. בגיל ארבע הוא גורש. הרופאים המליצו על המשך טיפול ועל מעקב. האבא היה הולך מבית חולים לבית חולים, מבדיקה לבדיקה, הוא רצה להגיש בקשה לעיכוב הגירוש, אבל לא היה עם מי לדבר, והעלו אותם על המטוס. זה היה אחרי חודש שהם חיו בערד עם ניתוק של חשמל. את האריזות הם עשו לאור נרות. נח וניאן, אחיו בן העשרה חודשים, לא שרדו. 

"הם מתו בהפרש של שלושה שבועות זה מזה. מייקל, שבור ומרוסק, התקשר למורן ולחברים בישראל והתחנן לעזרה, כל עזרה. בזכות הכסף שהגיע מישראל הוא הצליח לעבור לאחרונה למחנה פליטים באתיופיה, שם הוא שוהה עם אשתו ושני ילדיו שנותרו בחיים. בשבוע שעבר קיבלה מקמל דרישת שלום ממייקל דרך מכר משותף. להודעה נלווה דיווח שילד נוסף לקה לאחרונה במלריה.

"ידוע מראש"
 

מלחמת ההישרדות היום-יומית והקושי למצוא מים ראויים לשתייה ותרופות הכו גם במרי. כמו מייקל, גם היא התגוררה בערד עד לגירושה במבצע ההחזרה. גם היא איבדה ילד מאז ששבה למולדתה. על המטוס שיצא מבן-גוריון ביוני בשנה שעברה היא עלתה עם התאומים בות' וניאדות' בני השנה וחצי. 

זמן קצר לאחר שובם לדרום סודן חלו התאומים במלריה, אך מרי ובעלה התקשו למצוא עבורם אפילו מרפאה בסיסית שתקבל אותם, וגם כשהצליחו למצוא תרופות הם לא יכלו לעמוד בתשלומים. בעזרת תרומות, חלקן נשלחו מפעילים חברתיים בישראל, הם הצליחו לבסוף לרכוש תרופות. 

אבל עבור בות' הקטן זה היה מאוחר מדי, והוא מת לאחר מספר ימים. זה היה גורלם של הורים וילדים רבים שיצאו מכאן על המטוסים שחכרה עבורם רשות ההגירה, לאחר שקיבלו 1,000 דולר . הכסף הספיק להם ללא יותר מחודשיים מחיה. 

בארגון א.ס.ף. אמרו אתמול: "אנו שומעים על ההידרדרות במצבם של אלו ששבו מישראל, מאחר שהמשבר ההומניטרי בדרום סודן הולך ומחריף. לצערנו, חלק מהאנשים שהכרנו ומהילדים שהכרנו מתו ממלריה בהיעדר טיפול רפואי ראוי. יש מחסור חמור במזון, והילדים נמצאים במצב של תזונה לקויה. שלחנו מכאן אנשים ללא הכנה ראויה, ללא הכשרה מקצועית, ללא כלים אמיתיים לאחר שנים ארוכות שבהן חיו כפליטים. 

"תוצאות הגירוש האלה היו ידועות מראש, ולצערנו הממשלה, משרד החוץ ומשרד הפנים הלכו אליהן בעיניים פקוחות. הם ממשיכים לטייח זאת, ולהגדיר גירוש אכזרי זה, שבו שלחו ילדים למותם, בתור חזרה מוצלחת מרצון. הגירוש הזה הוא כתם מוסרי על מדינת ישראל".