ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

"אנחנו לא מגרשים, אלא עורכים מבצע החזרה הביתה": הראיון שבו דרעי התעלם מהעובדות

תאריך: 24.1.18 מקור: הארץ, אילן ליאור

שר הפנים אריה דרעי טען אתמול כי תוכנית הממשלה להעברת מבקשי המקלט היא לא תוכנית לגירוש. בראיון לרינו צרור בגלי צה"ל טען דרעי, "אין מבצע גירוש, אנחנו לא מגרשים אף אחד. אנחנו עורכים מבצע של החזרה הביתה, והחזרת דרום תל אביב לתושביה". זאת, למרות שעל פי פרטי התוכנית, המדינה מתכוונת למעשה לאלץ אזרחים של אריתריאה וסודאן לעזוב לרואנדה — אף שלא היו בה בעבר, אין להם קשרים בה והם אינם דוברים את שפתה. להלן רשימת אי הדיוקים בדבריו.

למרות סירובו של דרעי להגדיר את המבצע כגירוש, התוכנית החדשה מאלצת את מבקשי המקלט לעזוב את ישראל, אחרת ייכלאו ללא הגבלת זמן. כפי שפורסם ב"הארץ", ראש הממשלה בנימין נתניהו אף הנחה להכין תוכנית לגירוש בכוח של המסרבים לעזוב.

"בחודשים האחרונים ערכנו בשיתוף ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה הבדלה ברורה בין פליטים ובין מבקשי מקלט שהגיעו לכאן מדרום סודאן ומחבל דרפור בגלל סכנה לחייהם", אמר דרעי בראיון. "ל–500 מהם נתנו מעמד של תושב ארעי בישראל, שזו כמות גדולה מאוד יחסית לגודלה של המדינה שלנו". בהמשך הוסיף: "הכרנו בקבוצה הזו כקבוצה שנמצאת בסכנה בגלל המלחמה הקשה שעדיין שוררת שם, להבדיל מאזורים אחרים שהם לא בסכנה". לדבריו, "כל מי שבא לפה בגלל שהוא נמלט על נפשו... אנחנו מתייחסים אליו כפליט וכמבקש מקלט".

אלא שבניגוד לדבריו של דרעי, המדינה לא בחנה את עניינם והכירה בהם כפליטים. לאחר שנים של התעלמות מבקשות המקלט של יוצאי חבל דרפור, נאלצה המדינה להגיב לעתירות לבג"ץ. העותרים דרשו להעניק לדרפורים מעמד בישראל. ראש הממשלה ושר הפנים לא מיהרו לעשות זאת, אך בלחץ היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, החליטו להעניק תחילה מעמד תושב ארעי ל–200 יוצאי דרפור ובהמשך ל–300 נוספים, בתקווה שבית המשפט לא יורה למדינה להעניק מעמד לקבוצה כולה. המספרים נקבעו באופן אקראי, מבלי לבדוק בקשות מקלט פרטניות. לאחר מכן גיבשה רשות האוכלוסין קריטריונים למתן המעמד, לפי גיל וותק בישראל, כך שיתאימו למכסות. לפי נתוני נציבות האו"ם לפליטים, כ–3,000 יוצאי דרפור נוספים שוהים עדיין בישראל ללא מעמד. רובם המכריע הגישו בקשות מקלט וממתינים שנים למענה.

"לא מנענו מאף אחד להגיש בקשת מקלט. לא נתנו תשובות, נכון, אבל לבקש כל אחד יכול", קבע דרעי נחרצות. "עד הראשון בינואר השנה לא נמנע מאף אחד להגיש בקשת מקלט באחריות מוחלטת. ועובדה שיש לנו כ–10,000 או 11 אלף מבקשי בקשות", הוסיף, והתחייב: "מי שיוכח שיש סכנה ויש בעיה אנחנו נטפל בו ונכיר בו ומי שלא יצטרך לצאת מרצון לחזור הביתה".

עד 2013 סירבה ישראל לאפשר לאזרחי אריתריאה וסודאן להגיש בקשות מקלט, בטענה שהם ממילא זוכים להגנה קבוצתית ואינם מגורשים. לאחר מכן התירה להם להגיש בקשות, אך לא מיהרה לבדוק אותן. לפי נתונים שמסרה היום רשות האוכלוסין, כ–15,400 אריתראים וסודאנים הגישו בקשות מקלט בישראל. הרשות דחתה או סגרה כ–6,600 מהן, 8,800 עדיין ממתינות למענה ורק 11 איש — 10 אריתראים וסודאני אחד — הוכרו כפליטים. אריתראים וסודאנים רבים העידו כי במשך זמן רב כלל לא ידעו על האפשרות להגיש בקשת מקלט, שכן הרשות לא פרסמה את שינוי המדיניות. אחרים לא ראו טעם בהגשת בקשה, בשל שיעורי ההכרה האפסיים בפליטים.

בשנה האחרונה מגבילה רשות האוכלוסין את האפשרות להגיש בקשות מקלט. את הבקשות ניתן להגיש רק ביחידת ה–RSD הבוחנת אותן, בדרום תל אביב. תורים ארוכים משתרכים באופן קבוע מחוץ ליחידה ורק מעטים מצליחים להיכנס. דיינת בית הדין לעררים בתל אביב, באפי תם, ביקרה באחרונה ביחידה וחזרה עם תמונה עגומה: "המתנה ממושכת בתורים, ניהול התורים בידי גורמים חיצוניים, אי סדרים, אלימות ובריונות, כשלמעשה, ממתינים רובם לשווא שכן בפועל הותרה כניסתם של בודדים כשגם לגביהם התברר כי חלקם נכנסים אך בסופו של דבר לא מתאפשרת הגשת הבקשה", כתבה.

"בגלל שבית המשפט פסק שהם מסתנני עבודה, בגלל הגילאים שלהם, בגלל שכמעט 90% מהם גברים, אופי ההסתננות הוא כזה של מסתנני עבודה ולא של פליטים. כל מה שאני אומר — בית המשפט העליון קבע", אמר דרעי.

אלא שבית המשפט העליון לא קבע כי אלה מסתנני עבודה. להיפך. כמה שופטים הבהירו כי הם עושים שימוש במונח "מסתננים" אך ורק משום שכך הגדירה המדינה את האנשים האלה. "הבחירות הרטוריות של המחוקק אינן עומדות לביקורתנו. מכל מקום, חשוב שבחירה רטורית לא תעמעם את המהות. שומה עלינו לזכור בכל שלב של הדיון את אפיונם המורכב של ה'מסתננים' החדשים, שחלק ניכר מהם מגדיר עצמו כמבקש מקלט", כתב השופט עוזי פוגלמן בפסק הדין הראשון שפסל את התיקון לחוק למניעת הסתננות.

"עד היום, עד לרגע זה, לכל מסתנני העבודה שנמצאים בארץ יש רישיון לעבוד. נתנו להם לעבוד", הדגיש דרעי בראיון, והוסיף כי יבטל את אישור העבודה של מי שיסרב לעזוב.

אלא שאזרחי אריתריאה וסודאן אינם מחזיקים באשרות עבודה. הם מקבלים אשרת שהייה זמנית שהם נדרשים לחדש אחת לחודשיים, ועליה נכתב כי "רישיון זמני זה אינו מהווה רישיון עבודה". רק בעקבות עתירה לבג"ץ הודיעה המדינה כי לא תאכוף את איסור ההעסקה, כדי לאפשר לאריתראים ולסודאנים להתקיים. רבים מהם התקשו למצוא עבודה ואף נוצלו בידי מעסיקים בשל מעמדם הבעייתי והכיתוב על האשרה.

דרעי התייחס להסכם עם רואנדה, בלי לנקוב בשמה. "אין כאן שום פעילות דרמטית קשה כמו שאתה מתאר. כל אחד יוצא למדינה בטוחה עם אלפי דולרים ביד, עם מקום עם אשרה, עם אישור עבודה. הם חוזרים למקום הטבעי שלהם. אירחנו אותם פה, נתנו להם בריאות, נתנו להם חינוך, נתנו להם מעונות יום, הלוואי וכל מדינה היתה מתייחסת אליהם כמו שאנחנו התייחסנו אליהם", אמר. בניגוד לדבריו, ישראל לא העניקה שירותי בריאות בסיסיים למבקשי המקלט. חוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו חל עליהם ורבים מהם נותרו ללא טיפול רפואי ונפשי נחוץ, למעט במקרי חירום.

"עכשיו אני נותן להם מענק גדול", הוסיף שר הפנים, "מממן להם את הטיסה ולוקח אותם למדינה הכי בטוחה מבחינתם באפריקה, למקום שלהם. דאגתי שיסדרו להם שם אשרות עבודה, ושיתנו להם שם אשרות שהייה ואני גם מיניתי אנשים שלי שיעקבו שם ויעמדו איתם בקשר בחודשים הקרובים כדי לוודא שכל מה שהבטיחו לנו אכן מקוים. מה יותר מזה?".

אלא שעדויות של עשרות מבקשי מקלט שעזבו מישראל לרואנדה בשנים האחרונות, שנאספו בכמה הזדמנויות בידי חוקרות שונות, מציירות תמונה אחרת לחלוטין. הם סיפרו כי המסמכים המזהים שלהם נלקחו מהם עם נחיתתם והם נותרו חסרי זכויות בסיסיות. לא ניתנה להם אפשרות לבקש מעמד או לעבוד באופן חוקי ברואנדה. הם נלקחו בידי נציג הממשלה לווילה בבירה קיגלי ומשם אולצו להמשיך לאוגנדה ולחצות את הגבול באופן בלתי חוקי. כך, נותרו ללא מסמכים מזהים או מעמד בארץ זרה ונאלצו להמשיך בחיפוש אחר מקלט. רבים עשו דרכם ללוב ומשם לאירופה דרך הים, אך לא כולם השלימו את המסע. הם היו חשופים לאלימות, שוד, כליאה ואיומים בגירוש למולדתם ולפי העדויות היו גם מי ששילמו בחייהם.

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.5762902